--- סוף עמוד 12 ---
מוגדלת במכירות "דלקן" והנחות בקשר לקידום מכירות. בעניין זה תוקף בסט את חוות דעתו של המומחה מטעם סונול, פרופ' אבי וייס, לפיה לא ניתן לדעת באילו תחנות מדובר, ועל מה מתבססים הנתונים המספריים המוצגים. בסט מוסיף כי חוות הדעת של פרופ' וייס בחנה בעניין זה רק את סכומי השתתפותה של סונול בקידום מכירות בעוד שההפליה יכולה ללבוש צורות משמעותיות רבות אחרות. לטענת בסט, בחוות הדעת של פרופ' וייס לא נעשתה ההבחנה הנדרשת בין תחנות המופעלות על ידי סונול לבין תחנות המופעלות על ידי גורמים פרטיים.
- בסט טוען כי יש לדחות גם טענת סונול לפיה תניית איסור ההפליה אינה מתייחסת למכלול התנאים המסחריים של תחנתו, אלא רק לסדר הקדימות באספקת דלקים ומוצרים לתחנה.ראשית, מדובר בטענה שלא נטענה במסגרת כתב ההגנה ולפיכך העלאת טענה זו בשלב הסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה. שנית, מנוסחה של תניית איסור ההפליה לא ניתן ללמוד על הגבלת תחולתה לסדר הקדימות באספקת הדלקים והמוצרים בלבד. לכן, ומאחר שסונול היא זו שניסחה את המערכת ההסכמית, קיימת חזקה שאם סונול הייתה מצמצמת את איסור ההפליה לסוגיית קדימות אספקת הדלקים והמוצרים בלבד - היא הייתה מציינת זאת במפורש. שלישית, בהסכמים אחרים שנחתמו בין נכי צה"ל לבין חברות הדלק, תניית איסור האפליה התייחסה לתנאים מסחריים.
- בסט מוסיף כי אין ממש בטענת סונול לפיה היא לא הפלתה אותו לרעה ביחס למרבית התחנות, אלא ביחס לקבוצת מיעוט מבין תחנות הדלק. לעניין זה טוען בסט כי נושא ״הרוב והמיעוט״ אינו רלבנטי, והתחייבותה של סונול היתה שלא להפלותו לרעה ביחס לכלל התחנות, לרבות ביחס לתחנות בעלות תנאים עדיפים.
- בסט מציין כי טענת סונול בסיכומיה לפיה ההסכם הקמעונאי שונהמכוח התנהגות הצדדים לו – לא נטענה בכתב ההגנה, ולפיכך אף היא מהווה הרחבת חזית אסורה שאין להתירה.
- לסיכום חלק זה בטענותיו טוען בסט כי בכך שסונול הפלתה לרעה את תחנתו ביחס לתחנות דלק אחרות - היא הפרה את המערכת ההסכמית שכרתה עמו.
ביטול הסכם העברת ההפעלה
- בסט טוען כי דין הסכם העברת ההפעלה להתבטל מהטעמים המפורטים להלן:
40.1. ראשית, הסכם העברת ההפעלה מתבסס על המערכת ההסכמית, ועל זכויות סונול במקרקעין מכוחה. מאחר שהמערכת ההסכמית בטלה מהטעמים המפורטים לעיל, דינו של הסכם העברת ההפעלה להתבטל גם כן.
--- סוף עמוד 13 ---