30.2. תניית הכתבת המחירים: מהווה תנאי מקפח במובן סעיף 4(4) בחוק החוזים האחידים, בהתחשב גם בפסק הדין ברע"א 1185/97 יורשי מנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל ואח' נ' מרכז משען ואח', פ"ד נב(4) 145 (1998) (להלן: "פרשת מילגרום") נוכח העדרם מההסכם של תעריף נקוב ושל מנגנון עדכון אובייקטיבי ומאוזן לקביעת מחירים.
30.3. מארג הזכויות בתחנה: בסט טוען כי המערכת ההסכמית קבעה כי זכויותיו בתחנה מסתכמות בכך שהוא בר-רשות בתחנה מטעם סונול בלבד, ולא מכוחה של זכות חכירה ראשית. לגירסת בסט, הוא לא קיבל מסונול תמורה ממשית עבור זכויותיו במקרקעין, ולפיכך מדובר בתנאי מקפח.
- בסט מוסיף כי יש לדחות טענת ההתיישנותשנטענה על ידי סונול לגבי עילות התביעה המבוססות על קיומו של חוזה אחיד בין הצדדים מאחר שטענה זו לא נטענה על ידי סונול בהזדמנות הראשונה, אלא רק בשלב הסיכומים, ומאחר שמדובר בעילת תביעה מתמשכת ומתחדשת.
סונול הפרה את המערכת ההסכמית
--- סוף עמוד 11 ---
- בסט טוען כי תחנות שהשתחררו מהסכמי הבלעדיות שנכרתו בינן לבין חברות הדלק בעקבות הודעת העדכון של הממונה על ההגבלים העסקיים, וכן תחנות המופעלות על ידי חברות הדלק עצמן (להלן: "תחנות משוחררות"), זכו לתנאים מסחריים עדיפים ביחס לתחנות, כדוגמת התחנה, אשר נותרו כבולות בהסכמי בלעדיות (להלן: "תחנות כבולות").
- בסט מפנה לסעיף 13 בהסכם הקמעונאי אשר לפיו התחייבה סונול שלא תפלה אותו "כלפי ספקים אחרים הקשורים" עימה. לטענת בסט, תניית איסור ההפליה חייבה את סונול לתת לו את התנאים המסחריים שהיא העניקה ליתר תחנות הדלק, בין אם מדובר בתחנה משוחררת, ובין אם מדובר בתחנה כבולה.
- בסט טוען כי תחנתו הופלתה לרעה ביחס לתחנות משוחררות: מחיר המתקן של תחנתו היה גבוה משמעותית ממחירי המתקן שנקבעו לתחנות משוחררות.במהלך השנים הפער בין התחנות המשוחררות לתחנת בסט הלך וגדל, כאשר סונול העלתה באופן הדרגתי את מחירי המתקן למוצרים הלא-מפוקחים, וכן העלתה את עמלתה במוצרים המפוקחים, ומאידך – עמלת התחנה לא עודכנה חרף הגידול בהוצאות התחנה.
בסט מוסיף וטוען כי יש לדחות טענת סונול לפיה תניית איסור ההפליה מתייחסת רק לתחנות הדומות לתחנת הדלק נושא התובענה (קרי – תחנות נכי צה"ל). ראשית, תניית איסור ההפליה אינה מגבילה את תחולתה ״לתחנות דומות״ או לתחנות נכי צה״ל בלבד. שנית, סונול היא זו שניסחה את המערכת ההסכמית, וכל מחלוקת פרשנית צריכה להתפרש לחובתה, דהיינו – כנגד מנסחה. שלישית, עובר להקמת ועדת צ׳חנובר, תניית איסור ההפליה נוסחה באופן שהיא חלה רק לגבי תחנות מאותו הסוג של התחנה הספציפית, והשינוי בנוסח התנייה מעיד על כוונת הצדדים לסטות מנוסח זה. רביעית, בעת שנחתמה המערכת ההסכמית היו תנאים מסחריים ומחירים אחידים בכל התחנות, לא הייתה כלל חלוקה של ״סוגי תחנות", ולא ניתן היה לצפות שחלק מהתחנות "ישוחררו" מהמערכת ההסכמית כעבור מספר שנים.
- בסט מוסיף וטוען כי תחנתו הופלתה גם ביחס לתחנות "דומות": בסט מצביע על כך שלשיטת סונול התחנות הדומות לתחנתו הינן תחנות של נכי צה״ל. לדבריו, חלק מאותן תחנות של נכי-צה"ל קיבלו מסונול עמלת סוכן כאשר לא היה בהן כלל סוכן. לפיכך, טוען בסט כי משמעותה האמיתית של עמלת הסוכן הינה למעשה מתן הטבה המגדילה את עמלתו של בעל התחנה. לטענת בסט, הימנעות סונול מלשלם לו עמלת סוכן כפי שניתנה "לתחנות דומות", מהווה הפרה של התחייבויותיה החוזיות כלפיו. ערך תשלומי עמלת הסוכן שלא שולמו לתובעים מסתכם, לטענת בסט, בסך של 3.16 מיליון ₪ (נכון לחודש יולי 2010).
בנוסף, בסט טוען כי יש לדחות טענת סונול לפיה תחנתו לא הופלתה לרעה ביחס לתחנות דלק אחרות של נכי צה״ל, מאחר שתחנתו קיבלה הטבות אחרות כדוגמת עמלה