המערכת ההסכמית פוגעת בתחרות, אלא רק טען לפגיעה בו ובהכנסותיו. לטענת סונול, תניית הבלעדיות דווקא מגבירה את התחרות ולא מפחיתה אותה, שכן, אלמלא הייתה ניתנת לסונול הבלעדיות, סונול לא הייתה נוטלת על עצמה את הסיכון הכלכלי הכרוך בהקמת התחנה.
- רביעית, גם אם חלק מהוראות המערכת ההסכמית הינן בגדר הסדר כובל, חלים בענייננו הפטורים שלהלן, המוציאים את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים מתחולת ההגדרה של הסדר כובל:
62.1. סעיף 3(1) בחוק ההגבלים העסקיים, ודוקטרינת ״מעשה מדינה״: בהתקשרות במערכת ההסכמית סונול פעלה כדי ליישם מדיניות שלטונית ברורה של המדינה (המלצות ועדת צ׳חנובר והחלטת המדינה לתת לחלק מנכי צה"ל זכות להפעיל תחנת דלק), תחת פיקוח המדינה.
62.2. סעיף 3(2) בחוק ההגבלים העסקיים: בסט השתמש בסימנים מסחריים של סונול (שלטים בתחנה, שם התובעת 2 ועוד). תניית הבלעדיות נועדה, בין היתר, כדי להגן על המוניטין שצברה סונול לאורך שנים, ולהבטיח את טיב השירותים והמוצרים הניתנים ללקוחות תחנת הדלק.
62.3. סעיף 3(3) בחוק ההגבלים העסקיים: לסונול זכות מהותית במקרקעין עליהם ניצבת תחנת הדלק, והיא זו שהעניקה לבסט את זכות השימוש בתחנה, דהיינו – את הזכות לתפעל את תחנת הדלק.
62.4. סעיף 3(6) בחוק ההגבלים העסקיים: סונול ובסט אינם עוסקים בייצור אותם הנכסים או במתן אותם השירותים. בתמורה לבלעדיות שקיבלה סונול באספקת דלקים ומוצרים לתחנה, קיבל בסט התחייבות הדדית בדמות בלעדיות בהפעלת התחנה למשך כל תקופת ההסכם.
62.5. הפטור הקבוע בכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי רכישה בלעדית), התשס״א-2001.
- חמישית, בפסק הדין שניתן בפרשת שטרןנקבע כי תניית בלעדיות אשר אינה משפיעה על התחרות שבין הצד שהגביל עצמו (בסט) לבין גורם אחר, אינה מהווה הסדר כובל. סונול מוסיפה כי תניית הבלעדיות בענייננו עשויה, לכל היותר, להשפיע על התחרות שבינה למתחריה, אך לא על התחרות שבין בסט למתחריו, ולפיכך אין מדובר בהסדר כובל.
--- סוף עמוד 20 ---
- שישית, סעיף 2(ב)בחוק ההגבלים העסקיים אינו חל בענייננו, שכן מדובר במערכת הסכמית אנכית - בין סונול (ספקית דלק) לבסט (מפעיל תחנת דלק).
- תביעת בסט לפיצויים אינה מהווה ״עוולה״ מבחינת חוק ההגבלים העסקיים. מטרת חוק ההגבלים העסקייםהינה להגן על התחרות ועל הציבור, ולא לסייע למתחרה כזה או אחר.סעיף 50 בחוק ההגבלים העסקיים אינו חל לגבי מעשה עוולה הנטען כלפי צד להסדר כובל, וצד להסדר כובל אינו נחשב ״ניזוק״ בעיני החוק. ככל שהמערכת ההסכמית מהווה הסדר כובל, כטענת בסט, בסט עצמו הפר את הוראות חוק ההגבלים ואף הוא מהווה מעוול בנזיקין.
- סונול טוענת כי בכך שבסט לא ניסה להשתחרר מההסדר הכובל, ולא ניסה להכשיר את ההסדר הכובל במועד סמוך למועדי הפרסום של החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים או של ההודעה המעדכנת, יש לראותו כמי שהסתכן וחשף עצמו ביודעין, ובכוונה תחילה, למצב בו יחשב כ״מזיק״ (במובן סעיף 5(א)בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין")), ולחלופין – לבסט אשם תורם בגובה מלוא הנזק (במובן סעיף 68 לפקודת הנזיקין) (סעיף 97 לכתב ההגנה).
- לטענת סונול בסט לא הוכיח כי נגרם לו נזק. סונול טוענת כי בסט לא הוכיח כי אלמלא הסדר הבלעדיות הרווח שהיה מפיק היה גדול יותר בשיעור השווה לפיצוי אותו הוא תובע. התרחיש עליו מתבסס בסט, לפיו סונול הייתה מקימה את התחנה ללא כל התחייבות נגדית מצדו, מופרך מן היסוד. לגירסתה, הסדר הבלעדיות משקף את התמורה המרכזית שניתנה לסונול בתמורה להשקעתה בהקמת התחנה ולסיכונים בהם נשאה.
יתרה מזו: לטענת סונול, התרחישים האלטרנטיביים-הסבירים לא היו מביאים את בסט לרווח גדול יותר. אלמלא נחתם הסדר הבלעדיות, וככל שסונול לא הייתה מקימה כלל את התחנה – בסט לא היה מרוויח כלל, או לחלופין – במקום הסדר הבלעדיות הצדדים היו מסכימים על מנגנון משפטי, שאינו בעייתי מבחינת דיני ההגבלים העסקיים, אשר היה מביא אותם לאותה תוצאה כלכלית, או לחלופי חילופין – שבסט היה מקים את תחנת הדלק בעצמו על ידי נטילת הלוואה תוך הותרת חלק קטן מהזכויות בתחנה, אם בכלל, בידיו.