--- סוף עמוד 76 ---
196.3. בחינת דרגת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי מביאה אף היא למסקנה כי יש לפטור את סונול מחובת ההשבה באופן ניכר אך לא לגמרי. בפרשת בית הרכבנקבע כדלהלן (שם, בפס' 80):
"שיקול נוסף שנזכר בפסיקה הוא דרגת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי "בשטח"... בענייננו בוצע החוזה המינהלי במלואו על ידי שני הצדדים, לאורך תקופה בת ארבע שנים וחצי. לכאורה במצב עניינים זה אין להורות על השבה."
במקרה שלפני הצדדים פעלו מכוח ההסדר הכובל במשך עשרים ואחת שנים. אמנם המערכת ההסכמית נקבעה לתקופה ארוכה יותר (49 שנה עם אופציה להארכתה לתקופה כוללת בת 98 שנה) אך מאז חתמו הצדדים בשנת 2007 על הסכם העברת ההפעלה - המערכת ההסכמית אינה נאכפת עוד על ידי הצדדים במתכונתה המקורית. בהקשר זה ראוי להדגיש כי התקשרותם של שני הצדדים בהסכם העברת ההפעלה נעשתה, ועודנה נעשית כיום, מרצונם החופשי ולתועלתם המשותפת, והיא מבוססת, בין היתר, גם על זכויות שהוקנו לכל אחד מהם בהתאם למערכת ההסכמית. לא למותר לציין כי הצדדים בחרו, במודע, שלא לבטל את המערכת ההסכמית, כל אחד משיקוליו הוא, וגם בכך יש כדי לבסס אחריותם המשותפת, אם כי לא במידה שווה כפי שכבר הוסבר לעיל, לתוצאות הנובעות מאי-חוקיותה.
בנוסף, אני קובע בזאת כי דין טענת סונול לפיה השלימה את התחייבויותיה החוזיות, ולכן רק בסט מחויב בהשבה כלפיה - להידחות. אמנם סונול השלימה חלק ניכר מקיום התחייבויותיה בהתאם למערכת ההסכמית (כך למשל התחייבותה להקים ולצייד את התחנה בציוד הנדרש), אך חלק מהתחייבויותיה החוזיות טרם קוים (כך למשל התחייבויותיה לספק דלקים ומוצרים אחרים לתחנה עד לתום תקופת ההתקשרות ארוכת הטווח שבין הצדדים).
196.4. אוסיף כי שיקולים כלכלים ושיקולי צדק מבססים גם הם את המסקנה כי ישלפטור את סונול מחובת השבה באופן חלקי בלבד. המערכת ההסכמית היוותה מיזם כלכלי שהוקם במימונה של סונול ותוך ניצול ניסיונה לצורך הקמת התחנה וציודה בציוד הנדרש. בסט, מצדו, סייע בנושא חכירת הקרקע בפטור ממכרז, והיה מוכן להתמנות כמפעיל התחנה. בפועל, מהכנסות התחנה הוחזרה לסונול מלוא השקעתה בתחנה, אך אין בכך משום פסול. סונול, כיזמית, זכאית לקבל לא רק החזר הוצאות השקעתה בתחנה, אלא גם רווחים מהמיזם שיזמה ופיתחה אגב נטילת סיכונים כספיים מסויימים במשך פרקי זמן מסוימים. לכן, אף אם התשלומים שסונול קיבלה מהתחנה
--- סוף עמוד 77 ---