היו גבוהים מגובה השקעתה בה עדיין יש מקום לראות בחלק מההפרש שנצבר אצל סונול בגדר תשלום המגיע לסונול בגין היותה מעין שותפה במיזם זה. יחד עם זאת, משהוכרז מיזם משותף זה בטל מחמת אי-חוקיותו, יהא זה ראוי מבחינה כלכלית, ואף צודק, כי מקצת מסכום גביית היתר יושב לשותף האחר במיזם זה – קרי בסט.
- טענת סונול לפיה אין לפסוק כלל השבה לטובת בסט מאחר שלפי ההלכה הפסוקה צד להסדר כובל מנוע מהגשת תביעה כספית הקשורה בו - אינה מקובלת עליי. ראשית, אינני סבור, כטענת סונול, כי צד להסדר כובל מנוע מלתבוע את נזקיו (ראה סעיף 178לעיל). שנית, הסדר כובל הינו הסדר בטל, ומשכך – חלים סעיפים 30 – 31ו-21 בחוק החוזים המחייבים, כברירת מחדל ראשונה, חובת השבה הדדית. יחד עם זאת, בנסיבות העניין הנוכחי, וכפי שפורט לעיל, סבור אני כי יש לפסוק לטובת בסט השבה חלקית בלבד בהתחשב במעשיו ובמחדליו הגובלים בחוסר תום לב משמעותי. מאידך, אני קובע בזאת כי אין לפטור כליל את סונול מחובת השבה נוכח היותה בעלת זכויות ואינטרסים במיזם המשותף אשר סונול העדיפה לשמרם ולהמשיך ולהפיק מהם תועלת מכוחה של המערכת ההסכמית הפסולה והבלתי חוקית, וכן מכוחו של הסכם העברת ההפעלה היונק ממנה.
האם סונול הפרה את המערכת ההסכמית?
- כאמור, סעיף 13 בהסכם הקמעונאי קובע כדלהלן:
"...החברה תהיה רשאית להקטין או להגדיל את כמויות המוצרים, וכן להוציא מוצרים כלשהם מהזמנות, וכן לבטל הזמנות כלשהן או חלק מהן מבלי שהחברה תהיה חייבת הסברים או נימוקים לכך, אולם החברה לא תצמצם ולא תבטל הזמנות ללא סיבה מתקבלת על הדעת, ומכל מקום החברה לא תפלה לרעה את הספק כלפי ספקים אחרים הקשורים עם החברה.
בכפוף לאמור בסעיף זה, כל ההזמנות יסופקו ע"י החברה במהירות המתקבלת על הדעת, אולם החברה לא תהיה אחראית בעד איחורים ו/או הפסקה באספקת מוצרים הנובעים מאיזה סיבות שהן, פרט אם נגרמו כתוצאה מכוונה רעה של החברה."
(ההדגשה אינה במקור – ב.א.)
- בסט טוען כי תניית איסור ההפליה מחייבת את סונול לתת לתחנה את התנאים המסחריים הטובים ביותר שהיא מעניקה לכלל התחנות להן היא מספקת דלקים ומוצרים מתוצרתה. לטענת בסט, סונול הפרה את המערכת ההסכמית מאחר שהיא הפלתה לרעה את התחנה בכך שהעניקה תנאים מסחריים עדיפים לתחנות משוחררת ולתחנות "הדומות" לתחנתו (תחנות נכי צה"ל) ביחס לאלה שהוענקו על ידה לתחנה שלו.
--- סוף עמוד 78 ---
- סונול, מנגד, טוענת כי דין טענה זו להידחות. ראשית, בסט לא רשאי לטעון להפרתהמערכת ההסכמית, אשר גם לטענתו הינה בטלהבהיותה מנוגדת לדין. שנית, סונול טוענת כי לא הפלתה לרעה את תחנתו של בסט. לגירסת סונול, תניית איסור ההפליה אינה עוסקת במכלול התנאים המסחריים, אלא בכמויות הדלקים ובסדירות אספקתם בלבד. סונול טוענת כי תניית איסור ההפליה אוסרת על סונול להפלות את תחנת בסט לרעה ביחס לתחנות הדומות לו (תחנות נכי צה"ל) אך לא ביחס לתחנות "משוחררות", השונות לחלוטין מהתחנה שלו מהבחינה הכלכלית והמשפטית גם יחד. סונול מוסיפה כי ביחס לתחנות נכי צה"ל, תחנת בסט לא הופלתה לרעה מאחר שהיא זכתה לקבל ממנה הטבות אחרות, עדיפות, וכן מאחר שבתחנות אחרות אשר קיבלו עמלת סוכן אכן היה צידוק ענייני לכך.
- אני סבור כי יש ממש בטענת סונול לפיה בסט אינו רשאי לטעון להפרת המערכת ההסכמית נוכח אי-חוקיותה. חוזה פסול מחמת אי-חוקיותו משולל תוקף משפטי מעיקרו, ואי קיום התחייבות הכלולה בחוזה שדבקה בו אי-חוקיות מהותית שאינה ניתנת להפרדה - איננו מהווה הפרה. לענין זה כבר נפסק ע"י בית המשפט העליון כי:
"קשה להניח, שאם בהסדר כובל עסקינן זכאי צד להסכם לתבוע פיצויים על הפרתו".