"הפער הנוצר בין המצב העובדתי או המשפטי, כפי שמדמה אותו המתקשר, לבין המצב לאשורו – הוא טעות. מעצם טיבה מתייחסת טעות למצב הקיים בהווה או בעבר. טעות לגבי העתיד איננה בגדר טעות. כשמדובר בעובדות קיימות בהווה ובאירועים שהתרחשו בעבר ניתנת האמת להיקבע בוודאות. לפיכך יכול להיווצר פער בין סברתו המוטעית של המתקשר לבין המצב לאשורו. פער כזה אינו יכול להיווצר באשר לעתיד, כי לא קיימת ודאות לגביו.
אמונה לגבי העתיד אינה בגדר טעות חוזית אלא תוחלת שנכזבה או תקווה
--- סוף עמוד 82 ---
שנתבדתה. משל למה הדבר דומה: לאדם העושה חוזה לרכישת ניירות ערך מתוך אמונה ערכן של ניירות אלה יוסיף לעלות. התבדותה של אמונה זו אינה טעות בגדר סעיף 14 אלא ציפייה שנכזבה.
הדין מבחין אפוא בין טעות, המתייחסת למצב העובדתי או המשפטי הקיים בעת כריתת החוזה, לבין אמונה מוטעית המתייחסת לעתיד. הערכה מוטעית של אירועים שיתרחשו או נסיבות שיתקיימו לאחר עריכת החוזה אינה בגדר טעות. סעיף 14 מכיר רק בסיכון של טעות הנוגעת למצב העניינים הקיים בעת עריכת החוזה, ולא בסיכון של אירועים עתידיים. " (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
ראו גם: ע"א 9344/04 ד"ר מרים אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ, פס' 9 בחוות הדעת של כב' השופטת מ. נאור (פורסם בנבו, 10.9.2006):
"טעות לגבי העתיד איננה בגדר טעות. סעיף 14 לחוק החוזים מכיר רק בטעות הנוגעת למצב העניינים בעת עריכת החוזה...אך לא בטעות הנוגעת למצב העניינים העתידי".
210.2. שנית, בסט לא הוכיח כי אכן בהתקשרותו בהסכם ההפעלה הוא אכן טעה, וכי הסכם העברת ההפעלה מעמיד בסכנה את זכויותיו בה. ממכתבי משרד הביטחון מיום 29.10.2008 ומיום 4.3.2009 (הוגשו כנספחים יט'-כ' לתצהיר התובע 1) לא ברור מהי הסנקציה שתופעל ע"י משרד הביטחון כלפי נכה צה"ל אשר העביר את זכות הפעלת תחנתו לצד שלישי. במקרה הנוכחי כבר חלפו למעלה מחמש שנים מאז משלוח המכתבים הנ"ל, ובמהלך תקופה זו, כאשר סונול מפעילה את התחנה – לא חל שום שינוי לגבי זכויותיו של בסט בתחנה, ואלה נותרו שייכות לו ולא נשללו ממנו. ככל שבסט היה מעוניין להוכיח כי הסכם העברת ההפעלה מעמיד בסכנה את זכויותיו בתחנה – היה ראוי כי יזמן לעדות נציג מטעם אגף השיקום במשרד הביטחון על מנת שיתמוך בטענתו זו.