"לעשות כל פעולה נדרשת במשרד הרישוי, ו/או בכל משרד אחר לשם מכירת הרכב הנ"ל ו/או לשם העברת הזכויות ב' לצד ג' במשרד הרישוי לעיל"
- באמצעות ייפוי הכח שנמסר לנתבעת, היה בידה לפנות בנקל למשרד הרישוי ולקבל את רשימת הבעלויות הקודמות ברכב וזאת באופן בו יהיה לה מלוא המידע הרלבנטי בקשר עם הרכב , על מנת למוסרו בבא העת לכל רוכש פוטנציאלי.
- ודוק- אין המדובר בפעולה מורכבת המצריכה השקעת משאבים מיוחדים, אלא בפעולה פשוטה ומתבקשת לעוסקים בסחר ובתיווך רכבים וזאת על מנת שיוכלו להציג ללקוחות הפוטנציאליים מידע מלא ונכון אודות הרכב המוצב לראווה במגרש המכוניות.
- הנתבעת לא נהגה כנדרש וכמצופה הימינה ותחת זאת על פי טענתה הסתמכה לחלוטין על מצגי מר וינר וכלשונו של מר אושרי כהן מטעם הנתבעת-
"... בחור מכובד כמו מר וינר, הוא יודע מה הוא אומר"
(עמ' 9 ש' 25-26 לפרוטוקול מיום 8.2.2017)
- התנהלותה זו של הנתבעת אשר נמנעה מהחובה הבסיסית אשר לטעמי מוטלת עליה ובחרה לנקוט בגישת "שב ואל תעשה", היוותה רשלנות כלפי התובע אשר מטבע הדברים הסתמך לחלוטין על מצגיה והיה משוכנע כעולה מעדותו, כי הינו רוכש רכב מבעלות פרטית ולא העלה בדעתו כי לא כך הדבר -
" הנתבעת לא ידעה שהרכב הוא לא פרטי? הם חברת סחר בע"מ מחובתם לבדוק"
(עמ' 10 ש' 15 לפרוטוקול מיום 2.2.2017)
" קניתי את הרכב על סמך שהוא יד פרטית ולא חברה בע"מ, זו מהות התביעה, נבדק או לא נבדק לא הייתה לי אפשרות גם לבדוק"
(עמ' 10 ש' 4-5 לפרוטוקול מיום 2.2.2017)
מעדותו של התובע בפניי, התרשמתי, כי אכן זה היה הלך מחשבתו של התובע בטרם ההתקשרות בהסכם המכר וכי נתן אמון מלא במצגי הנתבעת, אשר נתפשה בעיניו כחברת סחר רכב רצינית, וכי לא הייתה לתובע בזמן אמת סיבה לפקפק במצגיה.
- ברי, כי לו הייתה מבוצעת על ידי הנתבעת הבדיקה האלמנטרית הנדרשת במשרד הרישוי, כי אז לא הייתה תקלה זו באה לעולם והתובע היה יודע אל נכון את טיבו של הרכב בו התעניין, לרבות מחירו הנכון, לנוכח היותו "רכב חברה" בעבר ובהתאם היה התובע מקבל החלטה מושכלת, כאשר מלוא הפרטים מונחים בפניו.
- לטעמי, הנתבעת הפרה אף את דרישת "תום הלב" בניהול משא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה דרישה המחייבת גילוי כל פרט הקשור לנכס אשר יש להניח באופן סביר שאי-גילויו יכול להשפיע על החלטת הצד המתקשר לכרות החוזה.