למצער, היה על הנתבעת להודיע לתובע כי היא עצמה לא בדקה דבר וחצי דבר בכל הנוגע לרכב והסתמכה אך ורק על דבריו של מר וינר, אולם תחת זאת העלימה הנתבעת מהתובע מידע זה ואף הצהירה במסגרת נ/1 כי בדקה את הרכב.
- בנסיבות אלו הוכח לפניי, כי הייתה טעות בעיסקה, כהגדרתה בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"חוק החוזים"), בנוגע לעברו של הרכב בטרם המכירה , כאשר הנתבעת מציגה בפני התובע מצג שווא ולפיו הרכב הינו מ"יד פרטית" ולא מדווחת כי הרכב בעבר שימש "רכב חברה". הנתון שהוצג לתובע הינו מהותי ובסופו של דבר התברר כלא נכון.
- סעיף 14 לחוק החוזים קובע לעניין טעות בחוזה:
"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".
- בסעיף 15 לחוק החוזים נקבע בנוגע להטעיה בחוזה:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
- בנסיבות אלו הוכח בפניי, כי הייתה הטעיה על ידי הנתבעת בנוגע למהימנות המידע הנמסר בנוגע לרכב, אשר התובע היה נמנע מהתקשרות בעסקה אילו ידע את המידע הנכון אודות הרכב.
- שונה הדבר בכל הנוגע לטענת התובע בכל הנוגע להסתרת המידע אודות מצבו המכני של הרכב ובדגש על מצב הגיר, אשר לימים הסתבר כתקול וזאת ממספר טעמים אשר יפורטו להלן.
- ראשית, אציין כי בטרם הועברה הבעלות ברכב לידי התובע, צלח הרכב את מבחן הרישוי השנתי, דבר שיש בו כדי להעיד על מצבו המיכני התקין של הרכב ובוודאי על שילוב הגיר להילוך אחורי, שאילולא כן היה הרכב נכשל במבחן הרישוי.
- בנוסף, אצטט מדברי התובע עצמו, אשר העיד כי תקלת גיר יכולה להתרחש באופן פתאומי וכי גם אם הייתה מתבצעת בדיקה מיכנית קודם להתקשרות בעסקת המכר, לא הייתה בכך ערובה כלשהי למצב הגיר ברכב –