"קריאה מהותית ומושכלת שכזו של דיני החברות, הלוקחת בחשבון לא רק את לשון החוק אלא גם את תכלית החקיקה ואת נסיבות המקרה הספציפי, מקדמת הגנה מוצדקת של האינטרס הכלכלי של בעלי המניות, בפרט [ל]נוכח מקרים [ש]בהם החברה-הבת נמצאת בבעלות מלאה של החברה-האם. באיזון השיקולים במקרים כגון אלו, הרי שהסיכון של פגיעה באינטרסים כלכליים של החברה-האם גובר על הטיעון הטכני בדבר היותו של המבקש בעל מניות בחברה-האם בלבד. ממילא המבנה התאגידי המודרני מאיין טענות טכניות כגון אלו, ומחייב התאמת הדין למציאות התאגידית המודרנית של מבנים מסונפים של קונצרנים, הכוללים
--- סוף עמוד 19 ---
לא אחת חברות בנות, חברות נכדות וחברות נינות... הבנה נכונה של המציאות התאגידית הישראלית מחייבת הכרה בתביעה הנגזרת הכפולה במקרים מסוימים." (שם, עמודים 13-12).
ובהמשך:
"בסוגיית התביעה הנגזרת הכפולה ולאור תכלית החקיקה והמציאות התאגידית המודרנית, היעדר אימוץ כלי התביעה הנגזרת הכפולה באופן גורף יוביל לריקון מתוכן של אפקטיביות כלי התביעה הנגזרת בכללו ולאיונו. ממילא דבר זה יפגע בצורך וביכולת של הפיקוח על אורגנים של תאגידים במחיר של טענות טכניות, פרוצדוראליות...
הגישה התכליתית-מהותית מטבעה מוגבלת וכפופה... לנסיבות כל מקרה ומקרה. כל למשל, במקרים [ש]בהם יש קשר סימביוטי בין החברה-האם לחברה-הבת, יקל להכיר בתביעה הנגזרת הכפולה; למשל, במצב [ש]בו החברה-האם שולטת באופן מוחלט בחברה-הבת, והיא בעל יכולת הפיקוח עליה, וכאשר מעשי/מחדלי החברה-הבת עלולים להשליך מהותית על החברה-האם ו/או על בעלי המניות בחברה-האם." (שם, עמוד 16).
משפט משווה
- סוגיית התביעה הנגזרת המרובה אינה ייחודית לישראל והיא זכתה לדיון מעמיק במדינות שונות. ההסדרים הסטטוטוריים בחלק ניכר ממדינות המשפט האנגלו-אמריקני (ארצות הברית, בריטניה, הונג קונג, מלזיה ואיי קיימן) אינם כוללים התייחסות למוסד התביעה הנגזרת המרובה. אולם, בתי המשפט במדינות אלה נקטו באופן עקבי גישה פרשנית מרחיבה ללשון החוק, שעל-פיה ההוראות הסטטוטוריות לא נועדו לקבוע הסדר שלילי, וכך הכירו, באמצעות הפסיקה, במוסד התביעה הנגזרת המרובה. במדינות אחרות (אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה וסינגפור) נקבעו הוראות סטטוטוריות מרחיבות, המאפשרות לקשת רחבה של גורמים להגיש תביעה נגזרת. הוראות אלה מאפשרות למעשה הגשת תביעה נגזרת מרובה, באופן מפורש. התביעה הנגזרת המרובה שנגדה יוצאות המבקשות חוצץ היא אפוא נחלת מדינות רבות, כמעט ללא חריגים, ולא בכדי צוין באחד מבין פסקי הדין החשובים ביותר בנושא כי היא זכתה לכמעט "universal acceptance" (Brown v. Tenney, 125 III.2d 348, 359-361 (1988) (להלן: עניין Brown (ערעור)). כפי שאראה, גם באותם מקרים בודדים שבהם סרבו בתי משפט לאפשר הגשת תביעה נגזרת מרובה, היה זה בנסיבות שאינן
--- סוף עמוד 20 ---