מאפשרות לגזור מהן כלל. התביעה הנגזרת המרובה היא כיום מוסד משפטי מוכר ומבוסס היטב.
אקדים ואומר, כי לשיטתי משתייכת ישראל לקבוצת המדינות הראשונה, בשים לב לכך – ולעניין זה אתייחס בהרחבה בהמשך – כי בחוק הישראלי מעוגנת האפשרות להגיש תביעה נגזרת רגילה, אולם החוק שותק ביחס לתביעה נגזרת מרובה. כפי שאראה, אני סבורה שגם בישראל – אין שתיקת המחוקק מצביעה על כך שמדובר בהסדר שלילי.
א. מדינות שבהן התביעה הנגזרת המרובה לא זכתה לעיגון סטטוטורי
- בארצות הברית נפסק עוד לפני למעלה משבעים שנים במערכת המשפט הפדראלית כי ניתן להגיש תביעה נגזרת כפולה. ההצדקה לכך היא שגם לחברה הבת שסבלה מהנזק וגם לחברה האם הייתה שליטה על מי שהיו אחראיים לנזק הנ"ל (ראו: United States Lines, Inc. v. United States Lines Co., 96 F.2d 148, 151 (2d Cir.1938)) (להלן: עניין USL). בשנת 1938 נחקקFed.R.Civ.P. 23, אשר עסק באפשרות להגיש תביעה ייצוגית ולא התייחס כלל לתביעות נגזרות בכלל ותביעות נגזרות מרובות בפרט. בתי המשפט קבעו כי כללים אלה לא נועדו לקבוע הסדר שלילי ולא נועדו לשנות את הלכות בית המשפט אשר אפשרו הגשת תביעה נגזרת כפולה (ראו: Goldstein v, Groesbeck, 142 F.2d 422, 425 (2d. Cir), Cert. denied, 323 U.S. 737, 65 S.Ct. 36, 89 L.Ed. 590 (1944)). בשנת 1966 נחקק Fed.R.Civ.P. 23.1 שעיגן לראשונה פרק על תביעות נגזרות רגילות, אך לא התייחס לתביעות נגזרות מרובות. חרף חקיקת הסעיף, קבעו בתי המשפט כי התביעה הנגזרת המרובה שרירה וקיימת (ראו, למשל:Blasband v. Rales, 971 F.2d 1034, 1042–1043 (3d Cir.1992; West v. West, 825 F. Supp. 1033, 1054 (N.D. Ga. 1992)). נוסף על האמור לעיל, ישנן הוראות נוספות המאפשרות הגשת תביעה נגזרת מרובה במקרים קונקרטיים (ראו, למשל, Kamen v. Kemper Financial Services Inc., 500 U.S. 90, 108 (1991) וההפניות שם).
בניו-יורק מאפשר §16(b) of the Securities Exchange Act of 1934, 15 U.S.C. §78p(b) רק לבעל מניות של ה-"issuer" להגיש תביעה נגזרת. הוראה זו פורשה על-ידי ה-District Court for the Southern District of New-York כשוללת את יכולתו של בעל מניות בחברה האם להגיש תביעה נגזרת "כפולה" בשמה של
--- סוף עמוד 21 ---
החברה הבת, תוך שנדחתה הטענה כי יש להתייחס לחברה האם ולחברה הבת כאל "ישות אחת" (single entity) לצורך הגשת תביעה נגזרת (ראו: Untermeyer v. Valhi Inc. 665 F. Supp. 297, 299-301 (S.D.N.Y. 1987)). אולם, בכל מקרה אחר, אשר אינו מתבסס על §16(b) הנ"ל, נקבע כי יש להתאים את כללי התביעה הנגזרת למציאות התאגידית המשתנה ולהכיר בזכותו של בעל המניות להגיש תביעה נגזרת בגין "wrongs done to that corporation's subsidiaries which make indirect, but nonetheless real, impact upon the parent corporation and its stackholders" (Kaufman v. Wolfson, 1 A.D.2d 555, 556-557 (1956); (להלן: עניין Kaufman)).