כל אלה חריגים המצביעים על הכלל לפיו אין הליכי גילוי מתקיימים אך לשם גיבוש החלטה אם להגיש תביעה אם לאו. זאת, להבדיל ממצב בו החוק עצמו מכיר בזכות עצמאית לקבל מסמכים, שאז ניתן להגיש תביעה לקבלת מסמכים מכוח החוק הספציפי, גם אם אותם מסמכים עשויים לשמש בעתיד לצורך הליך משפטי נפרד.
--- סוף עמוד 57 ---
לדוגמה, זכות העיון של בעל מניות במסמכי החברה לפי סעיפים 184 ו-185 לחוק החברות (ראו, לדוגמה, ת"א (מחוזי י-ם) 8587/06 רוגש השקעות בס"ד בע"מ נ' קבוצת הירש מדיה בע"מ [פורסם בנבו] (4.5.2008); ת"א (מחוזי י-ם) 25786-04-10 איזיקוביץ נ' דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ [פורסם בנבו] (2.10.2011)); זכות העיון של דירקטור כדי לקבל מידע הנוגע לכדאיות עסקית של פעולה המובאת לאישורו (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל נ' אילן שגב, פ"ד נה(1) 337 (1999)); וזכותו של דירקטור לעיין במסמכי החברה מכוח סעיף 265 לחוק החברות (השוו ע"א 8548/06 עו"ד חיים אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ [פורסם בנבו] (31.8.2008), שם נדחתה בקשת דירקטור לעיין בניירות עבודה של רואה החשבון המבקר). לקריאה נוספת ראו גם יורם דנציגר הזכות למידע אודות החברה (2000)); או זכותו של מטופל לקבל רשומה רפואית מכוח סעיף 18 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.
סעיף 198א לחוק החברות, נושא דיוננו, הוא דוגמה נוספת להוראת חוק מפורשת המתירה גילוי מסמכים טרום הליך משפטי.
| ש ו פ ט |
השופט נ' הנדל:
- אני מסכים לחוות דעתה המקיפה והיסודית של חברתי, המשנה לנשיא מ' נאור, ולהערותיו של חברי השופט י' עמית. לנוכח חשיבות הנושא ותקדימיותו - אוסיף התייחסות למספר היבטים.
- התיק שבפנינו עוסק באפשרות להגיש תביעה נגזרת מרובה: האם יכול בעל מניות בחברת-אם להגיש תביעה בשם חברה המצויה במורד שרשרת ההחזקות.
ברובד אחד, הדיון על אודות תביעה נגזרת מרובה הוא בעל ממד אוניברסלי-עקרוני בשדה המשפטי. הוא נוגע הן ליחסים בין בעל המניות לבין חברת-האם שבה הוא מחזיק מניות, והן ליחסים בין חברת-האם לבין אגד החברות המוחזקות על ידה בשרשור. מתעוררות שאלות מפתח כגון "קדושת" עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מעמדו המשפטי של קונצרן חברות, והצורך להתאים את דיני התאגידים החקוקים עלי ספר ותקדים למציאות העסקית המשתנה במהירות.
--- סוף עמוד 58 ---
ברם לדיון על אודות תביעה נגזרת מרובה ישנו רובד נוסף, "תוצרת הארץ". לשון אחר: ההכרה באפשרות להגיש תביעה נגזרת מרובה מקבלת משמעות ייחודית בישראל, לנוכח מאפייניו הפרטניים של המשק הישראלי ומבנהו הקונקרטי של חוק החברות הישראלי.
- ביסודו של דבר, הצורך להגיש תובענה נגזרת נוצר כאשר החברה איננה עומדת כראוי על משמר האינטרסים שלה ושל בעלי המניות. טעמים שונים עלולים להביא את החברה לנהוג כך, ולהניא אותה מלמצות זכויות משפטיות המגיעות לה על פי דין. ייתכן שמדובר ברשלנות של נושאי המשרה, או ניגודי עניינים שנוצרו אצל בעל השליטה. תרחיש קונקרטי אליו ארצה להתייחס עלול להתממש כאשר החברה היא חלק מפירמידה: קבוצה עסקית אשר בה חברת-האם מחזיקה במספר חברות-בת, חברות-הבת מחזיקות במספר חברות-נכדות, וכן הלאה. תרחיש זה, כפי שיוסבר, רלבנטי במיוחד למציאות התאגידית בישראל.
בפירמידה נוצר פער הולך וגדל בין בעלות לשליטה. להמחשת העניין נניח שחברת האם מחזיקה ב-51% ממניות חברת-הבת, וחברת-הבת מחזיקה ב-51% ממניות החברה-הנכדה. במצב כזה חברת האם שולטת בחברת הבת, ודרכה גם בחברה-הנכדה, על אף ששיעור הבעלות של חברת האם בחברה-הנכדה הוא כ-25%. במידה והחברה-הנכדה תרכוש 51% ממניותיה של חברה-נינה – האחרונה תהיה אף היא בשליטתה המלאה של חברת האם, בעוד ששיעור האחזקות של חברת האם בחברה הנינה יורד לכ-12% בלבד. כך נוצרות במורד הפירמידה חברות פער, דהיינו חברות שבהן מתקיים פער בין הבעלות לשליטה.