כחלק מהחברה האם ושלכולן רשאי בית המשפט להורות על גילוי מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת. על רקע האמור, אישר בית המשפט המחוזי גילוים של חלק מהמסמכים שנתבקשו – אלה הקשורים לחלקהּ השני של העסקה ואשר מצויים בידיהם של החברות שבמורד השליטה (להבדיל ממסמכים המצויים בידיהם של גורמים שלישיים, כגון, למשל, חברת ליבר טאוור).
ההליכים שלפנינו
- שלושת החברות – האם; הבת; והנכדה – הגישו שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על גילוי המסמכים. לנוכח העובדה שאחת מן הבקשות הוגשה בראשית הדברים כערעור רגיל, אדגיש את הידוע: החלטה בדבר גילוי מסמכים מהווה החלטת ביניים בהליך האזרחי, וככזו אין לגביה זכות ערעור מוקנית; על המעוניין לערער להגיש בקשה לקבל רשות לכך (ראו החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 30.6.2013 בבקשה למחיקת הערעור בע"א 2903/13 על הסף בשל אי נקיטת הליך נכון, ובעיקר פסקות 5-33 וההפניות שם).
ביום 2.10.2013 החליט חברי השופט י' עמית להורות על העברת הבקשות לדיון בפני הרכב "מאחר שהסוגיה של תביעה נגזרת 'משולשת' טרם נדונה בפסיקת בית משפט זה."
טענות המבקשות
- הטענות המועלות בשתי הבקשות דומות. לשיטתן של החברה האם ושל החברה הבת, לא קיימת אפשרות – לא בדין ולא בפסיקה – להגיש "תביעה נגזרת משולשת" וממילא אין במקרה כזה לאפשר גילוי מסמכים. לטענתן, בית המשפט המחוזי הרחיב את גבולות התביעה הנגזרת ללא תימוכין לכך בחוק. שלוש החברות סבורות כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי נתקיימה שרשרת שליטה בין החברה האם לבין החברה הנכדה, בשים לב לכך שהחברה האם מחזיקה בשרשור 40% בלבד ממניות החברה הנכדה (שהם תוצאת הכפלת 80% ההחזקות בחברה הבת ב-50% החזקותיה של האחרונה בחברה הנכדה). החברה האם והחברה הבת הוסיפו כי לחברה הנכדה קיימים שני בעלי מניות בעלי כוח שווה, ועל כן לאף אחד מבעלי המניות אין שליטה בחברה ואין את היכולת להשפיע על פעילות התאגיד ולכוונהּ, אלא לכל היותר למנוע קבלת החלטה (קרי: מעין "זכות וטו"). הן ציינו גם כי לא יתכן שלתאגיד יהיה
--- סוף עמוד 10 ---
יותר מבעל מניות אחד שהוא בעל שליטה בו. לשיטת שלוש המבקשות, יש לאבחן בין נסיבות המקרה שלפנינו לבין נסיבותיו של עניין בן עמי הנ"ל, שבו נידונה החזקה מלאה של 100% מהמניות; זאת במיוחד על רקע דבריו המפורשים של השופט ח' כבוב באותו מקרה, שציין כי הוא אינו מתיימר לקבוע הלכה כוללת בנושא ומכריע לעניין השליטה בהתאם לנסיבות המקרה בלבד (שם, פסקה 50).