"המאה העשרים גילתה לבני האדם את מגבלות הצפיות האנושית... על רקע זה מתבהר גם כי הצדדים לחוזה אינם יכולים תמיד... לקבוע את מערך החיובים במלואו כבר בשעת כריתת החוזה... דיני חוזים מודרניים סוטים במידה ניכרת מן ההגנה המוחלטת על אינטס ההסתמכות. באמצעות עקרונות של תום לב... בית המשפט מחיל עקרונות של צדק וסבירות גם בדיני החוזים. התנייתן של התניות והתרופות החוזיות במבחנים של צדק וסבירות מאפשרת לבית-המשפט להגמיש את מערך החיובים המקורי ולהופכו למערכת דינמית התלויה במציאות משתנה מזמן לזמן... משיקולים דומים יש גם הצדקה לתחולה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים."
ומוסיפה, בעמ' 614:
"הגנת האשם התורם מעודדת מערכת דינמית של שיתוף פעולה בין הצדדים לחוזה, תוך מתן מענה לבעיות המתעוררות לאחר כריתת החוזה ואשר לא נצפו מראש במועד הכריתה...הגנת האשם התורם עצמה נהפכת לפתרון אנושי לבעיות אנושיות שהצדדים ואנשי המשפט עצמם נתקלים בהן, בעוד המציאות המתפתחת למעשה מתרחקת מן התחזיות האנושיות שנעשו מראש, וכאשר אחד הצדדים יכול לאפשר את קיומו של החוזה בעלויות זניחות."
היינו, כפי שציינתי בהרחבה בפרק על שינויים בבסיס הרעיוני לדיני חוזים, על כך שקיים רצף ובו משתנה היחס בין חופש הרצון (בחוזה המסחרי) לחובות אמון ותום לב (בחוזה יחס, וחוזה מוכתב), גם האשם התורם יקבע בהתחשב ברצף זה. היינו, ככל שמדובר בחוזה בו לא בא רצונם של הצדדים לידי ביטוי, כך תהיה יותר הצדקה להתערבות באמצעות הדוקטרינה של אשם תורם. דוקטרינה זו משפיעה על התמריצים שיש ליתן לצדדים אקס אנטה, כדי שישתפו פעולה בקיום
--- סוף עמוד 350 ---
חוזה, וגם אם הדבר נדרש במהלכים לסיומו. גם סיום חוזה כפוף לעקרון תום הלב ומחייב שיתוף פעולה. שיתוף פעולה במקרה שלפניי היה מונע רבים מהנזקים שנגרמו. חלוקת הנזקים כעת, אקס פוסט, תמריץ צדדים לחוזים להגביר את שיתוף הפעולה ביניהם. מובן שהדבר דרוש יותר, כפי שהבהרתי לעיל, בחוזי יחס, חוזי רשות ובקצה הסקלה של החוזים המוכתבים.
עמד על כך רועי קרייטנר, במאמרו: "הערעור נתקבל בחלקו: תקופות אמצע בשל הפרת חוזה, עיוני משפט ל (2) 26, 313 (2007):
"המצדדים בעמדה כי החוזה הוא בעיקר מנגנון לשיתוף פעולה עשויים לתמוך ביתר התלהבות בתרופות האמצע, וזאת מכמה סיבות. ראשית אסכולת שיתוף-הפעולה מניחה שברוב החוזים שני הצדדים משפיעים על היכולת של כל צד לבצע את חיוביו על פי החוזה. בתנאים אלה התמריץ הנוסף שתרופת-אמצע נותנת לשיתוף-פעולה מצד הנושה עשוי להיות בעל חשיבות... שנית, הפרות יהיו בעיקר של שינוי נסיבות אמיתי...האינטואיציה שהפרות כאלה אינן צריכות לגרור פיצוי מלא יכולה לתמוך בד בבד ברעיון של שיתוף-פעולה ובתרופת האמצע: מכיוון שהפרות כאלה אינן תלויות באשם מוסרי, קל יותר לקבל פתרון שאינו מטיל את מלוא כובד התוצאות רק על צד אחד לחוזה. כאשר ההפרה נובעת משינויי נסיבות שלא נצפו מראש במדויק על-ידי הצדדים, קיימת הצדקה מסויימת לכך שהצדדים יחלקו בנזקים."