(3) מנגד, אין להלום גם את טענת בא כוח המשיב בסיכומיו, שעסקינן בעבירות חוץ (ראו הגדרת "עבירת חוץ" בסעיף 7(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ושמתקיימת בעניינן תחולה אקסטרטריטוריאלית של הדין הישראלי, מכוח הוראת סעיף 15 לחוק העונשין – ושעל כן אין לנכות את התשלומים הנדונים. דומני, כי בסיכומי התשובה חזר בו בא כוח המשיב מטענתו זו, ולמצער גילה הסתייגות כלפיה. מכל מקום, כשלעצמי מסופקני אם יש מקום לעמדה זו. ראשית, שאלה נכבדת היא אם ככלל ישנה תחולה אקסטרהטריטוריאלית לדין הישראלי על המעשים שבתיק דידן, בפרט בהתחשב באופיה של העבירה הנדונה, עבירת השוחד, הכוללת זיקה מקומית מובהקת שבהגדרת "עובד ציבור" (ראו סעיף 34כד וסעיף 290 לחוק העונשין; וראו בהקשר זה הדיון אצלפלר, בעמ'
--- סוף עמוד 20 ---
217-216 ובעמ' 292-291). ואולם, וזו שנית, ספקותי נעוצים גם בשיקולים פרקטיים, הצהרות לחוד ומעשים לחוד, ומסופקני אם בפועל נראה במהרה בימינו כתבי אישום המוגשים בהקשר זה. ושלישית, שאלה נכבדת נוספת היא היחס לחוקיותן של הוצאות שנעשו בחו"ל, לצורך שאלת הניכוי ממס, כאשר הן מהוות עבירות חוץ מכוח התחולה האקסטרהטריטוריאלית. אולם סבורני, כי אין לנו צורך להידרש לשאלות אלה, שכן אי-חוקיותן של ההוצאות מתבררת על דרך אחרת, כפי שיוסבר מייד.
י"ד. (1) התשלומים ששולמו על-ידי סוכני המערערת בחו"ל הם לדעתי הוצאה בלתי-חוקית לצורך שאלת הניכוי ממס, מאחר שכפי שיתואר בפירוט, הם אינם חוקיים במדינה בה הוצאו – או לכל הפחות כך מוחזקים כל עוד לא הוכיחה המערערת אחרת – והם לא היו חוקיים אילו היו מוצאים במדינת-המיסוי, קרי, בישראל. לשון אחר, אם תרצו, הם מקיימים "אי-חוקיות כפולה" (על משקל "פליליות כפולה" – double criminality – המשמשת בדיני ההסגרה), הן בישראל והן במדינה הזרה. אוי לי מיוצרי ברוסיה, אוי לי מיצרי בישראל.
(2) לשאלת חוקיותה ההיפותטית של ההוצאה בישראל: חרף הוצאתם של התשלומים בחו"ל, עלינו לבחון את חוקיות ההוצאה בישראל באופן היפותטי, קרי, בחינת נסיבותיו של המעשה אילו היו מתרחשות בישראל (ראו גם אורצקי, בעמ' 142). המישנה לנשיא חשין כינה זאת "השתלה של אירועי-חוץ בדין ישראל" (בעניין אויקו הנזכר). "פליליות היפוטיתית פירושה, שהמעשה היה מהווה עבירה פלילית גם במדינת הימצאות העבריין, אילו נתקיימו לגביה הנתונים עליהם מושתתת הפליליות האפקטיבית, in abstracto ו-in concreto, במדינה שבשטחה נעברה העבירה" (פלר, בעמ' 220-219). אף במקרים בהם מעשה ההוצאה שנעשה בחו"ל כרוך, על פי הגדרות הדין הפלילי, במרכיבים הניחנים בזיקה מקומית מובהקת, כגון במקרה דנא, ניתן להמיר את נתוניו של המעשה ולבדקו כאילו התרחשו בישראל. יפים לעניין זה דבריו של המישנה לנשיא חשין בעניין אויקו, והגם שנאמרו בהקשר אחר, כאילו נכתבו למעננו: