אחרית דבר
כ"ז. (1) בתום כתיבתו של פסק דין זה, פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) בעמ"ה 1015/03 חברה בע"מ נ' פקיד שומה נתניה ([פורסם בנבו], ניתן ביום 30.1.08, פורסם ביום 8.2.08), שעסק אף הוא בשאלת ניכוין של הוצאות ששולמו לשוחד בחו"ל, בנסיבות דומות למדי, ומסקנתו עולה בקנה אחד עם האמור מעלה. במקרה דהתם שולם השוחד ישירות על-ידי החברה הנישומה, במסגרת עסקה אחת בהיקף גדול מזה של העסקות דנא. לא אתייחס כאן לנסיבותיו של המקרה דהתם, אך אדרש בקצרה לכמה מהנמקותיו העקרוניות. יצוין כי פסק הדין עוסק, בין היתר, בטענת הבטחה שלטונית ופגיעה בזכות הקניין אגב הפרתה, ובנטילת כספים על ידי בעל שליטה לצורך מתן השוחד – אך שאלות אלו אינן רלבנטיות לענייננו.
(2) בנושא שוחד שניתן בחו"ל, קובע פסק הדין, כי הכרה בו כהוצאה חותרת תחת עקרונות היסוד של מדינת ישראל וסותרת את מחויבותה למגילת האו"ם, וכן את תקנת הציבור, שאינה נעצרת בגבולות המדינה (בהפנותו למקרה של ביטול פסק בוררות בעטיים של תשלומי שוחד ששולמו בחו"ל, והיוו תשתית עובדתית לפסק הבוררות – ה"פ (י-ם) 2212/03 גד נ' סימן טוב ([פורסם בנבו], ניתן ביום 8.1.04) – השופט אוקון; רע"א 3476/04 סימן טוב נ' גד ([פורסם בנבו], ניתן ביום 1.6.05) – השופט ג'ובראן). נקבע, כי התרת תשלומי שלמונים כהוצאה הופכת את הציבור בישראל שותף למעשים, וכי בהתנגשות שבין שומת אמת לתקנת הציבור גוברת האחרונה. כן נקבע, כי איסור ניכויָם של תשלומי שוחד נועד לשמש תמריץ שלילי שלא להיכנס לפעילות הכרוכה במתן שוחד, וכי ספק הוא אם תשלומי שוחד, המנוגדים לתקנת הציבור, נחשבים כהוצאה נחוצה וחיונית ליצירת ההכנסה.
(3) בכל הכבוד, אני מסכים עם המסר העולה מדברים אלה, כפי שפירטתי מעלה. כאמור, לגבי דידי, הכרה בהוצאות שהוצאו לתשלום שוחד סותרת ככלל את תקנת הציבור. ענייננו, כאמור מעלה, נופל לגדרי הוצאה בלתי-חוקית – שהוצאה בעבירה ממש – שאין להכירה לצורכי הכנסה מטעמים של תקנת הציבור. הבעתי את עמדתי, כי על הבוחר להוציא הוצאות לשם שוחד לדעת, כי רשויות החוק לא יתנו ידן, ולוא בעקיפין, לפעילותו באמצעות ההכרה בהן כהוצאה.
--- סוף עמוד 40 ---
(4) אחר שנכתבו שורות אלה ביקש המשיב לצרף פסק דין זה כאסמכתא.
כ"ח. סוף דבר, אציע לחבריי שלא להיעתר לערעור ולערעור שכנגד.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות: