הערעור שכנגד
--- סוף עמוד 38 ---
כ"ו. המשיב עירער מנגד, כזכור, כלפי החלטת בית המשפט המחוזי להכיר באופן חלקי בתשלומים ששילמה המערערת - שיועדו לכיסם של הסוכנים, בגדר שכר - כהוצאות. מכל מקום, מתקשה אני לקבל את טענת המשיב, כי תשלומים אלה לא הוכחו. כאמור, המדובר בשאלת מהימנות ובקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי מקום להתערבותנו בהחלטתו, אשר התבססה על העדויות שבאו בפניו. אודה, עם זאת, כי התלבטתי באשר לשאלת החוקיות – שמא "נזדהם" מלוא הסכומים שהועברו לסוכנים ו"נצבע" בכתם האי-חוקיות שנובע ממתן השוחד כמתואר מעלה. בסופו של דבר החלטתי, לאחר עיון מדוקדק בעדויותיהם, כי אין לראות בתשלומים שהועברו להם עצמם, כשכר על עבודתם, תשלומים בלתי-חוקיים. הסוכנים, גמלאי המערכת הציבורית ברוסיה ופורשיה, ביצעו מטלות רבות בעבור המערערת, ובראשן תיווך וקישור בין המערערת לבין ארגונים המהוים קונים פוטנציאליים – פעולות אשר כשלעצמן, אין בהן פסול, בפרט בנסיבות המיוחדות ששררו אז ברוסיה. במלותיו של בית המשפט קמא, הסוכנים "הובילוהו (את מנהל המערערת – א"ר) במבוך העסקי והפיסקאלי שיצרה הפרסטרויקה" (בעמ' 17 לפסק הדין). את שכרם קיבלו בעבור תיווך זה, שעלויותיו בצידו. מתוך העדויות עולה גם, שתפקידם של המתווכים לא התמצה בתיווך וככל הנראה נגע גם בהתקנת הציוד הרפואי, בהטמעתו ובתחזוקתו. ראו, למשל, עדויותיו של הסוכן גרבוז:
"ידעתי שהמרפאה של משרד החוץ זקוקה למכשיר מסויים, הצעתי למרפאה ואמרתי שאני מכיר גוף שמוכן לספק מכשיר מתאים..." (עמ' 58 לפרוטוקול)
"הייתי עוקב אחרי כל הפעילויות, הייתי משחרר במכס, כשהיו שיבושים, כשמתקינים את הציוד והיו תקלות בהתחלה הייתי עוזר בהתקנה" (בעמ' 66, וראו גם עמ' 63);
וכך גם בעדותם של הסוכן לוצקי ("מה פיזית אני עשיתי – היו לי פגישות בערים שונות... נפגשתי עם הפועלים של המפעלים..." (בעמ' 21 לפרוטוקול)), ושל הסוכנת קוזניצובה ("התעסקתי באספקה אבל חיפשתי לקוחות. היו לי קשרים בכל רחבי ברית המועצות" (בעמ' 74 לפרוטוקול); ואף הסוכן פרידמן העיד לגבי השתלמויות ולימודים (עמ' 30, 32)). מכאן עולה, כי אף שקידום העסקות באמצעות שוחד היה חלק מתפקידי הסוכנים – אולי אף מרכזי – הוא לא היה בלעדי ואין לומר כי שכרם שלהם עצמם, ששילמה המערערת, נגוע אף הוא באי-חוקיות שיש בה כדי לפסול את הכרתו כהוצאות.
--- סוף עמוד 39 ---