הנה כי כן, בניגוד לגירסאות הקונה וחאלד, מעידה המתווכת מפורשות כי מכתב הביטול נמסר בפגישה גם למשיב 1.
מבכר אני בכל הכבוד את גירסת המתווכת על פני גירסת הקונה ואגבריה, שכן אין לה למתווכת כל אינטרס להעדיף את המבקשת על פני הרוכש, מה גם שהרוכש נסוג, בעקבות עדותה, מהכחשתו הגורפת – כאילו לא ידע על קיומה של ההודעה – בהעידו: "לא ראיתי את המסמך ולא קיבלתי אותו לידיי. ידעתי שיש מסמך שחאלד ומהא רוצים לבטל" (שם, עמ' 13 שורות 28,29).
אני קובע אפוא, על בסיס עדות המתווכת, כי הקונה קיבל לידיו את הודעת הביטול בפגישה במשרדי רימקס, שנקבעה בעקבות חתימת המוכרים על הודעת הביטול. העובדה שהקונה ואגבריה הגיעו להבנות בינותם, בכל הקשור להמשך ביצוע ההסכם, אין בכך לאיין את המסקנה כי הודעה זו הינה תקפה ביחס למבקשת - אשר לא חזרה הימנה בשלב כלשהו.
למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם הייתי נותן אמון בגירסת הקונה ואגבריה כי הודעת הביטול לא נמסרה לידי הקונה ממש, אין בכך כדי לשנות במאומה את התוצאה. וכל כך למה? שכן די בידיעת המפר על דבר הביטול ותוכנו, כדי ליתן לו תוקף והוא משתכלל " ... במסירתו לצד המפר או בהיוודע למפר דבר הביטול" (שלו ואדר – תרופות, שם, עמוד 666).
משהודה חובב כי ידע על הודעת הביטול בפגישה במשרדי רימקס, יש בכך כדי לבסס את קליטתה אצלו ויש בכך כדי לשכלל את הביטול.
- כאן המקום להתייחס לטענת ב"כ הקונה בסיכומיו, כאילו עתירת המבקשת בתובענה לביטולו של הסכם המכר "מהווה מעשה בולט של חוסר תום לב מצידה", וזאת נוכח " ... העלאת הטענה על ידי מהא בתובענה, למעלה משנתיים לאחר חתימת ההסכם ולאחר שידידיה הקונה כבר העביר לעמידר סך של למעלה מ-200,000 ₪ למימון רכישת הזכויות על ידי המוכר ..." (סעיף 55 לסיכומים).
אודה, כי לא הבינותי אל נכון טענה מופרכת זו של הקונה. האומנם הטענה בדבר ביטול הסכם המכר הועלתה לראשונה על ידי המבקשת במסגרת התובענה? הוכח לעיל, "באותות ובמופתים", כי הודעת הביטול נמסרה לקונה כבר בפגישה בסמוך לאחר יום 13/9/09, עוד בטרם שילם הקונה תשלום כלשהו לעמידר. משבחר הקונה להתעלם מהודעה זו ולשלם בחלוף כמחצית השנה (16/3/10) את התשלום לעמידר – אין לו להלין אלא על עצמו.
גם הטענה האחרת שבפי הקונה, כאילו המבקשת ביטלה את ההסכם משיקולי כדאיות העסקה, נוכח מחירה הגבוה כיום של הדירה – אין בה כדי ללמד על חוסר תום לב, שכן "שימוש בברירת הביטול תוך זמן סביר, הנשענת על עילת ביטול טובה, והמודרכת, בין היתר, משיקולי כדאיות הנעוצים בירידת ערך הנכס בשוק, אינה סותרת על פניה את חובת תום הלב" [ע"א 5267/03 עו"ד סיגל פרג'-גשורי נ' מיטל, פד נט (5) 337, 355].