משכך, לא ברור, היקפה המדויק של התביעה, והאם ובאיזו מידה הסכום הנתבע משקף התחשבות בטענות הגנה אלו.
על רקע זה, העמימות שקיימת תיזקף לחובת התובע.
- בהיעדר טענות מפורטות מצד התובע, אנו קובעים כי בזיקה לתקופת עבודתו היה על הנתבעות לשלם לתובע דמי חג בעד 27 ימים. נסביר:
בהיעדר טענות אחרות, בזיקה לעבודתו בתקופה 01.10.10 – 31.12.10, ו-01.01.14 – 31.03.14, בהם לא חלו חגים יהודיים כלשהם – אין התובע זכאי לדמי חג. בעד עבודתו התובע בשנים 2011 – 2013, זכאי התובע לשכר בעד 30 ימי חג (10 ימים לשנה).
במהלך 2011 - 2013, 3 ימי חג יהודיים נפלו בשבת. כאמור, לא ברור האם התובע עתר לדמי חגים בזיקה לחגים אלו שחלו בשבת. לכן, בנסיבות העניין יש להניח לחובתו שאלו לא נתבעו על ידו.
- כעת יש לשאול האם הנתבעות שילמו לתובע דמי חגים. מעיון בתלושי השכר שהונחו לפנינו, עולה כי במהלך השנים 2011 – 2012, אכן שולמו לתובע דמי חגים, בעד 8 ימי חג ובסך של 1,427.84 ₪ - כפי שטענו הנתבעות.
- לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע דמי חגים בעד 19 ימי חג (30-3-8). הנתבעות לא חלקו על התעריף ליום חג, כפי שטען התובע – 184.96 ₪, משכך, וכיוון שהתעריף סביר על פניו, יש לקבלו.
- כללו של דבר: כיוון שדינם של דמי חגים כדין שכר, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע דמי חגים בסך של 3,514 ₪ (184.96 * 19).
- אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר – הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה בזיקה לכל ימי החג שבמחלוקת, למעט 4 ימי חג שחלו בחודש ספטמבר 2013.
על כן, אנו קובעים מתוך הסכום הנ"ל (3,514 ₪), סך של 739.84 ₪ (184.96 ₪ * 4), יישאו פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 20% בשנה, החל מיום 01.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
היתרה בסך 2,774.16 ₪ (739.84 ₪ - 3,514 ₪), תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אשר למועד שממנו יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית: בהיעדר פירוט ימי החג, ובשים לב לכך שבמהלך תקופת העבודה שולמו לתובע תשלומים כאלו ואחרים בעד דמי חג - מתעורר קושי לקבוע את המועד האמור. לכן, יש להניח לחובת התובע, כי מועד זה יהא 01.09.13, וכך אנו קובעים.
פיצוי חלף הפרשה לקרן פנסיה (תגמולים)
טענות הצדדים
- התובע טען, כי הנתבעות לא ביטחוהו בביטוח פנסיוני כלשהו, כ"מתחייב". לפיכך, עתר לחייבן להעביר רטרואקטיבית ל"קרן הפנסיה של התובע" (מבלי שציין קרן ספציפית) סך של 10,330.58 ₪, בהתאם לחישוב הבא: 172,176.48 ₪ ("כלל שכר התובע לזכאות") * 6% ("חלק המעביד"). לחילופין, טען התובע כי הוא זכאי לסכום הנ"ל, כפיצוי בגין "אובדן גמול הפנסיה", בשל הפרת הנתבעות את צו ההרחבה.
- טענות ההגנה העיקריות של הנתבעות היו אלו: (1) לא ניתן היה להפריש עבור התובע לקרן פנסיה, בהיותו עובד זר-פליט; (2) התובע לא הבהיר מהו הצו עליו הוא נסמך; (3) לחילופין, התובע זכאי לחלף הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) רק לאחר חצי שנה, ולכל היותר משכר המינימום, ו"לכל היותר על פי צו ההרחבה בעניין הפנסיה משנת 2008". במקרה כזה, יהא התובע זכאי לפיצוי בסך של 6,296 ₪ בלבד; (4) ככל שיימצא כי התובע זכאי לכספים – הזכאות לשחרורם תקום רק לאחר צאתו את גבולות ישראל.
בתצהיר מר מזרחי, נטען לראשונה, כי במהלך תקופת עבודתו שולמו לתובע בונוסים בסך של 1,385.62 ₪, ועל כן יש להורות על קיזוזם.