על כן, בזיקה לתקופה דנא, אנו קובעים כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות כדלקמן:
1) בעד התקופה שמתחילת עבודתו ועד חודש מארס 2011 – 1,863 ₪ [=360 שעות נוספות * 5.175 ₪ (25% ערך שעה)].
2) בעד התקופה שמחודש אפריל 2011 ועד יוני 2011 –941.40 ₪.
[=180 שעות * 5.23 ₪ (25% ערך שעה)].
3) בעד התקופה שמחודש יולי 2011 ועד אוגוסט 2011– 661.20 ₪.
[=120 שעות * 5.51 ₪ (25% ערך שעה)].
יוער, כי מעיון בחומר הראיות, עולה כי קיימים חודשים בודדים נוספים, לגביהם לא הוגשו דו"חות נוכחות. למשל: אוקטובר 2011, ינואר ויוני 2012, מארס ונובמבר 2013. עם זאת, אכן צורפו תלושי שכר לאותם חודשים, למעט חודש אוקטובר 2011. מתלושי השכר לאותם חודשים עולה, כי שולם לתובע גמול שעות נוספות בעד יותר מ-60 שעות נוספות. על כן, ובהיעדר טענות מצד התובע, הרי שבנוגע לחודשים אלו, למעט חודש אוקטובר 2011, יש לדחות את התביעה.
אשר לחודש אוקטובר 2011, התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות בסך של 330.60 ₪ [60 (שעות נוספות) * 5.51 ₪ (25% ערך שעה)].
- כללו של דבר: אנו קובעים, כי על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, הפרשי גמול שעות נוספות כדלקמן:
א. בעד התקופה שמתחילת עבודתו ועד חודש אוגוסט 2011 – 3,465.60 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 15.04.11, ועד מועד התשלום המלא בפועל.
ב. בעד חודש אוקטובר 2011 - 330.60 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 01.11.11, ועד מועד התשלום המלא בפועל.
- בשים לב למועד הגשת התביעה, הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה זה מכבר.
התביעה לפיצויי פיטורים, ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים
טענות התובע
- התובע טען, כי פוטר מעבודתו, במפתיע, בשרירות ולאלתר, בניגוד לצו ההרחבה, מבלי שקוים לו שימוע, ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים.
על רקע זה עתר התובע לסעדים הבאים: (א) פיצויי פיטורים, בסך של 15,051.12 ₪; (ב) לחלופין, עתר התובע לסכום פיצויי הפיטורים שהיה על הנתבעות להפריש בגינו לקרן הפנסיה; (ג) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
נזכיר כי התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (היעדר שימוע) – נזנחה.
טענות הנתבעות
- עיקרי טענות הנתבעות היו אלו: (א) התובע לא פוטר, אלא החליט לעזוב את עבודתו/נטש את עבודתו; (ב) בכל הנוגע לגורם שיזם את ניתוק היחסים התובע הציג טענות סותרות וגרסתו הייתה מבולבלת. כך, הוא טען כי פוטר, ובו זמנית שהסתיימה אשרתו. (ג) התובע אינו זכאי לפיצוי חלף הפרשת מרכיב הפיצויים לקרן פנסיה. שכן, בהינתן שהתובע "נכנס לארץ באופן בלתי חוקי", לא ניתן היה להפריש בגינו, ולכן אין להחיל את סעיף 14 בעניינו. (ד) לא ברור כיצד "אמד" התובע את תביעתו ברכיב זה, וטענותיו אינן מפורטות דיין. (ה) לתובע נערך גמר חשבון ומסיבותיו שלו טרם הגיע למשרדי הנתבעת לקבל את כספו. (ו) "ישנה מחלוקת כנה באשר לזכאות העובד לפיצויים".