אלא, שבהקשר זה, די שנאמר כי גרסה עובדתית זו של הנתבעת לא הוכחה, בשים לב לגרסתו הנגדית של התובע לפיה הודעה כאמור נמסרה למר נבון מבעוד מועד.
ג. אשר לטענה לקיזוז הפסקות – אף דינה דחייה כקודמותיה. ראשית, הנתבעות לא הוכיחו כי ניתנו לתובע הפסקות, אשר מוחרגות מהגדרת שעות העבודה בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 - לא בהיקף הנטען, ולא בכלל. אכן, מעסיק "הכופר בנכונות מספר השעות העולה מן המסמכים שלו עצמו עליהם הסתמך לעריכת וחישוב השכר – להוכיח כל שעה ושעה שנטען כי העובד לא עבד בה למרות שנרשמה כשעת עבודה.".[65] שנית, אפילו הוכח כי התובע יצא להפסקות, שאינן חלק משעות העבודה על פי דין, והמעסיק לא ניכה את משכן מסך שעות העבודה לתשלום, הרי לא הוכח שמדובר בטעות. וכבר נפסק כי: "ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו".[66] שלישית, אפילו הוכח שמדובר בטעות, ואין זה המצב, הרי לא בכל מקרה זכאי מעסיק להשבת סכומים ששילם לעובד עקב טעות, ובפרט כאשר מדובר בעובדים בשכר נמוך, דבר אשר מעיד, לכאורה, על הסתמכות.
אחרית דבר
- לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.
- על הנתבעות לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיקבלו לידיהן פסק דין זה, את הסכומים הבאים:
א. שכר יסוד (סך שנוכה משכרו) – בסך של 240 ₪, בו תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ב. דמי הבראה – בסך של 5,236 ₪, בו תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ג. פדיון חופשה - בסך של 7,028.48 ₪, בו תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ד. דמי חגים – בסך של 3,514 ₪, בו תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ה. פיצוי חלף הפרשה לפנסיה – בסך של 10,330.58 ₪, מתוכו תישא א.מ.י.מ בסך של 2,213.69 ₪, וביתרה בסך של 8,116.89 ₪, תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ו. מענק שנתי – בסך של 4,368 ₪, מתוכו תישא א.מ.י.מ בסך של 364 ₪, וביתרה בסך של 4,004 ₪, תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ז. דמי כלכלה – בסך של 4,200 ₪, מתוכם א.מ.י.מ תישא בסך של 900 ₪, וביתרה, בסך של 3,300 ₪, תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ח. גמול שעות נוספות – בסך של 3,796.2 ₪, בו תשאנה הנתבעות ביחד ולחוד.
ט. פיצויי פיטורים – בסך של 15,051.12 ₪, בו תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד.