כך עולה בין היתר מדבריו של מר אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בישיבות ועדת חוקה חוק ומשפט שדנו בתיקון 20. מר ליכט ציין בישיבות אלה בין היתר כך –
"בחברה עם בעל שליטה עולים חששות אחרים בגלל הקשר בין בעל-השליטה לבין המנכ"ל. לפעמים, שכר מנכ"ל גבוה יכול לשמש אליבי או bench mark לשכר של בעלי-השליטה, שגם הם מועסקים בחברה. חשוב לומר שאין לנו ראיות חותכות לניצול לרעה של מנכ"ל ולקשר פסול בין בעל שליטה למנכ"ל, וחשוב גם מאוד לא להגזים ולא להתעסק באמירות בעייתיות אלא לטפל בפוטנציאל או בקשיים שאנו חושבים שיכולים להיות" (פרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 16.7.2012, עמ' 5).
כדי להתמודד עם הקושי הפוטנציאלי הזה, הוצע לתקן את החוק כדי ש"יהיה תהליך מושכל, הם יבינו שמה שהיה לא יהיה, ואי אפשר להתחיל ולחלק סתם משכורת או סתם בונוסים בלי שום הסבר ובלי שום תכלית רק כי בעל-השליטה רוצה. המשחק הזה ייגמר וזו בעיני התוצאה של החוק הזה" (מר ליכט, ישיבת 7.8.2012, עמ' 7, ההדגשה היא שלי, ר.ר.). כלומר – התיקון לחוק נועד למנוע תשלומים ובונוסים "רק כי בעל-השליטה רוצה", ותשלום כל אחד מרכיבי התגמול של עובדי החברה יתבצע בהתאם לתהליך מושכל שנקבע באופן מפורט בתיקון לחוק.
ההסדר שנקבע בתיקון 20
- ההסדר שנקבע בתיקון 20 לחוק מבוסס על ההנחה כי "הדרך להסדרת שכר נושאי משרה בחברות ציבוריות לא נעשית באמצעות התערבות ישירה של המחוקק בגובה השכר, אלא דרך התערבות עקיפה במנגנוני קבלת ההחלטות. ההנחה היא כי הסדרה עקיפה כזו תוביל לקביעת שכר מושכלת וראויה יותר" (ר' דברי ההסבר, עמ' 742).
תיקון 20 מתייחס לאותם מקרים בהם הבכירים אינם בעלי-השליטה בחברה. כלומר – לא מדובר במקרים בהם הדירקטוריון מצוי בניגוד עניינים, או כאשר בעל-השליטה מצוי בשני עברי המשא ומתן (שאז חלות ממילא הוראות החוק הנוגעות לאישור עסקאות בניגוד עניינים). המחוקק ראה לנכון לקבוע את ההסדרים הנוגעים לאופן קביעת השכר של נושאי המשרה גם במקרים אלה ה"חפים" לכאורה מניגודי עניינים "חזיתיים" בין בעל-השליטה לבין בעלי-מניות המיעוט.
- בהתאם להסדר שהותווה, מוקמת ועדה נפרדת לענייני תגמול, לקביעת מדיניות ברורה לענין אופן התגמול של הבכירים בחברה. ועדת תגמול היא בלתי-תלויה. בהתאם לסעיף 118א(ב) לחוק החברות, כל הדירקטורים החיצוניים צריכים לכהן בה, והדירקטורים החיצוניים צריכים להיות רוב חבריה. יתר חברי הוועדה יהיו דירקטורים ש"תנאי כהונתם והעסקתם הם בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף 244" (הוא הסעיף בחוק החברות המתייחס לגמול והחזר הוצאות). המטרה של זהות חברי הוועדה כפי שזו צוינה לעיל היא כדי ש"ההמלצה של ועדת התגמול תהיה מנותקת מלחצים פסולים. לא פסולים, כי פסולים זה לא נכון, יש גם לחצים לגיטימיים בדירקטוריון. אני רוצה שהתהליך יתחיל נקי" (מר ליכט, ישיבת 31.7.2012 עמ' 9).
- ועדת התגמול אינה קובעת את מדיניות התגמול אלא ממליצה על מדיניות זו לדירקטוריון. סעיף 267א לחוק החברות קובע בהקשר זה כי: "דירקטוריון חברה ציבורית... יקבע מדיניות לענין תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה בחברה (בחוק זה – מדיניות התגמול), לאחר ששקל את המלצות ועדת התגמול שהוגשו לו לפי סעיף 118ב(1); מדיניות התגמול טעונה אישור האסיפה הכללית".
באופן זה נשמר האיזון תוך מתן משקל גם לעמדתם של בעלי-השליטה בחברה אשר כאמור ממנים את רוב הדירקטורים המכהנים בדירקטוריון ("האינפוט של בעלי-השליטה יכול לבוא באמצעות העובדה שאחר כך יהיה גם דיון בדירקטוריון" – דברי מר ליכט בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 31.7.2012).