אולם, כך הדגיש יו"ר הרשות "חובות אלה אינן חלות כאשר מדובר במינוי דירקטור בלבד, להבדיל מאישור תנאי כהונתו והעסקתו של דירקטור על-ידי החברה". הוא הוסיף כי כאשר מדובר בנסיבות בהן החברה אינה מוציאה משאבים מכיסה – לא קם החשש העומד ביסוד הליכי האישור המיוחדים של עסקאות בעלי שליטה. מעבר לכך, גם כאשר מדובר בגמול לדירקטורים הניתן על-ידי החברה שאינו עולה על הסכום המרבי שנקבע ביחס לגמול דירקטורים חיצוניים, לא נדרש אישור האסיפה הכללית. קל וחומר כי לא קמה חובת אישור האסיפה הכללית כאשר לא ניתן כל גמול על-ידי החברה בגין הכהונה.
- נקל לראות ממכלול האמור לעיל, כי מכתבו של יו"ר הרשות מתייחס כל כולו לנושא של מינוי דירקטורים ותשלום שכרם, ולא לנושא של תשלום על-ידי בעל-השליטה לנושאי משרה בחברה. אין מקום וצורך במסגרת החלטה זו לחוות דעה ביחס לשאלת תשלום שכרם של דירקטורים בחברה על-ידי בעל-השליטה בה – משום ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה דנן (יוער כי גם זו שאלה שעשויה לעורר ספקות). יחד עם זאת – והדברים עולים מפורשות מעמדתו של יו"ר רשות ניירות ערך – ישנו הבדל ברור בין מינוי דירקטורים לבין תשלום שכר או בונוס לנושא משרה בחברה.
עמדתו של יו"ר הרשות היא כי מינוי דירקטורים הוא הדרך של בעל-השליטה לשלוט בחברה. לכן אין להכפיף מינוי כזה להסכמה של בעלי-מניות המיעוט. ואולם, יש להבחין בין מינוי דירקטורים, שתפקידם הוא לקבוע את מדיניות החברה, לבין קביעת מדיניות התגמול לנושאי המשרה בחברה. נושאי המשרה הם אלה שאמורים להוציא את מדיניות החברה כפי שזו נקבעה במוסדותיה המוסמכים מהכוח אל הפועל. הם מועסקים ומתמנים על-ידי החברה ולא על-ידי בעל-השליטה, והעסקתם שלהם אינה דרכו של בעל-השליטה לשלוט בחברה. ודאי שקביעת שכרם והגמול שהם מקבלים אינם חלק מדרכו של בעל-השליטה לשלוט בחברה.
- דרך ההתנהלות בחברה היא כזו שלבעל-השליטה נתונה האפשרות למנות דירקטורים, מכוח שליטתו. משעה שהוא מינה אותם, חייבים הדירקטורים הללו בחובת אמון כלפי החברה. כך או כך, משעה שמונה דירקטוריון לחברה, הדירקטוריון הוא המקבל את החלטות המדיניות בה – הוא ולא בעל-השליטה. אחת מההחלטות הללו היא ההחלטה אודות מדיניות התגמול (החלטה המתקבלת בפרוצדורה המורכבת שפורטה לעיל). בעל-השליטה אינו יכול וצריך להיות מי שמקבל את ההחלטה הזו. הוא אינו יכול לכן להתערב בה ולסכל אותה באמצעות תשלום ישיר לנושאי המשרה.
- יוער כי מטעמים דומים אינני מקבלת את טענתו של ב"כ החברה בהתייחס לפסק הדין בענין ורדניקוב. ב"כ החברה טען כי בהליך נושא פסק-הדין, עלתה טענה לפיה דירקטורים של חברת בזק הם עובדי החברה שהיא בעלת השליטה, וכי הם מקבלים שכר וטובת הנאה שאינם גלויים לציבור. לטענתו של ב"כ החברה, בית-המשפט העליון היה מודע לטענה זו ובחר לא להתייחס אליה. מכאן הסיק ב"כ החברה שבית-המשפט העליון לא היה סבור כי יש פסול בכך שמונו בבזק דירקטורים מטעמו של בעל-השליטה, מר אלוביץ. ענין זה לא נפסל על-ידי בית-המשפט – כך נטען - חרף החשש מהשפעה אפשרית של בעל-השליטה על הדירקטורים. אינני סבורה כי יש לקבל טענה זו. ראשית, ספק רב אם ניתן להסיק מסקנות מהעדר התייחסות של בית-משפט במסגרת פסק דין לעניין מסוים. יתרה מזאת, מהטעמים שהובהרו לעיל, אינני סבורה כי העדר ההתייחסות של בית-המשפט העליון לנושא הדירקטורים בחברת בזק, בניגוד לנושאי משרה, הוא רלוונטי לענייננו.