מעבר לכך, הרי שבדו"ח העסקה הוצגו המענקים כענין שרק נמסר לחברה אודותיו ושאינו נתון לשיקול דעתם של בעלי-המניות. זאת ועוד - המענקים אינם חלק ממהלך החלוקה ואינם "הסדר נלווה" למהלך זה. את המהלך ניתן היה להשלים גם בלא שבעלי-השליטה ישלמו את המענקים לנושאי המשרה. לכן אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי החברה אישרה את ניגוד העניינים ואת הפרת חובת האמון של נושאי המשרה.
עילות התביעה והסעדים
טענות המבקשת
- באשר לנושאי המשרה, טענה המבקשת כי היא הוכיחה - ודאי ברמה הנדרשת לשלב זה של הדיון – כי נושאי המשרה הפרו את חובת האמון שלהם כלפי החברה. הוכח גם כי נושאי המשרה ניצלו הזדמנות עסקית של החברה – הזדמנות שהיא נכונותו של בעל-השליטה לשלם סכום של כ-56 מיליון ₪ כדי שמהלך החלוקה יושלם. עילת תביעה נוספת שיש לחברה נגד נושאי המשרה היא עילה של עשיית עושר ולא במשפט. כן הפרו נושאי המשרה חובות המוטלות עליהם כנאמנים וכשלוחים מטעם החברה.
באשר לבעלי-השליטה, נטען כי הם הפרו את חובת ההגינות שלהם כלפי החברה, וכן כי הם גרמו לנושאי המשרה להפר את חובותיהם כלפי החברה. לכן חבים בעלי-השליטה עם נושאי המשרה יחד ולחוד בתשלום סכום המענקים.
- באשר לסעד טענה המבקשת כי מעילות התביעה מתחייב הסעד לפיו יועברו כספי המענקים לחברה. זו התוצאה הנובעת מההוכחה כי נושאי המשרה הפרו את חובת האמונים שלהם כלפי החברה וכי בעלי-השליטה הפרו את חובת ההגינות שלהם כלפיה. המבקשת טענה כי בהתאם לדין, יש להחיל על עילות של הפרת אמונים ושל הפרת חובת הגינות את דיני הפרת חוזה. ההלכה הפסוקה מכירה – כך נטען – בזכותו של נפגע מהפרת חוזה לסעד של השבת הרווח שהפיק המפר, בלא שיהיה על הנפגע לבטל את החוזה. המבקשת טענה כי ניתן להחיל בהקשר זה בדרך של היקש את הדין החל על עבירות השוחד, כאשר הפסיקה קבעה חזקה לפיה תשלום שוחד גורם לנזק ששוויו לפחות כסכום השוחד.
עוד נטען כי התפיסה לפיה הסכום ששולם על-ידי בעל-השליטה שייך לחברה, עולה בקנה אחד עם הדו"חות הכספיים של החברה, שם נרשמו הכספים הללו כקרן הון שנוצרה בספרי החברה, קרן שכספיה שימשו לתשלום המענק לחברי ההנהלה.
המבקשת הוסיפה וציינה כי סעד ההשבה החוזי יפה באופן ספציפי גם לענין הפרת האיסור על ניצול הזדמנות עסקית של החברה. ההלכה הפסוקה רואה את השבת הרווח כסעד מרכזי בהקשר זה. בעלי-השליטה היו מוכנים לשלם סכום של כ-56 מיליון ₪ תמורת השלמת מהלך החלוקה. זוהי הזדמנות עסקית של החברה שנושאי המשרה לקחו לידיהם. משום כך עליהם להשיב את הסכום האמור לידי החברה. סעד ההשבה מתחייב מדיני עשיית עושר ולא במשפט כמו גם משיקולי הרתעה. ניתן גם לקבוע כי לחברה נגרם חסרון כיס בסכום של 56 מיליון ש"ח, חסרון כיס שנגרם לה על-ידי המשיבים.