- יתרה מזאת - הבעייתיות שנוצרה כאשר בעל-השליטה הבטיח לנושאי המשרה מענקים אישיים שלא בהתאם למדיניות החברה, דומה במידה רבה לבעייתיות שנוצרת כאשר מוצע שוחד לנושא משרה בגוף ציבורי. בשני המקרים, ההנחה היא כי התשלום הנוסף שנושא המשרה מודע לאפשרות שיקבל אותו, מטה את שיקול הדעת שלו ומציב אותו במצב של ניגוד עניינים.
בהתייחס לעבירת השוחד, נפסק כי נאמן שקבל תשלום שוחד מחויב להעבירו לידי המוטב של הנאמנות (ר' פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 644). אחת הדוגמאות המובאות בספרם הנ"ל של פרידמן ושפירא בר-אור היא של פסק הדין A.G. for Hong Kong v. Reid (1993) 3 W.L.R. 1143 (P.C.). מדובר במקרה בו תובע של הונג-קונג קבל שוחד על מנת שיימנע מהגשת אישומים פליליים. בכספי השוחד הוא רכש קרקעות בניו-זילנד, ונפסק כי עליו להעביר את הקרקעות הללו, לאחר שערכן עלה ל"כתר" ולא למי ששילם את השוחד (פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 645).
במקרה מאוחר יותר (FHR European Ventures v. Cedar Capital Partners (2014) 3 W.L.R. 535) נדון עניינה של חברה שנשכרה על-ידי התובעת כדי לתת לה ייעוץ וייצוג במשא-ומתן לרכישת מלון. חברת הייעוץ התקשרה עם המוכרת שהבטיחה לה עמלה בסכום של 10 מיליון אירו שישולמו עם סיכום העסקה (הסכם שלא הובא לידיעת הרוכשת). בית-המשפט העליון באנגליה פסק כי חברת הייעוץ מחזיקה את כספי העמלה בנאמנות קונסטרוקטיבית עבור הרוכשת ששכרה את שירותיה.
מפסקי-הדין הללו עולה כי הטענה לפיה ההשבה צריכה להיות לגורם ששילם את סכום הכסף – איננה טענה העולה בקנה אחד עם ההלכה הזרה ועם הספרות המשפטית. ההשבה היא למוטב על-פי הנאמנות, ועל הנאמן להשיב לו את הרווח שהוא הרוויח כתוצאה מהיותו נאמן, ללא קשר לשאלה האם התשלום נועד למוטב, או האם היה המשלם מסכים לתשלום אילו היה יודע כי הוא יגיע לידי המוטב.
- עוד יש לציין כי בדומה למקרה של תשלום שוחד, שהוא תשלום שנועד לשבש את מערך השיקולים של מקבל ההחלטות ולהעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים, אין מקום לבחון האם ההחלטה שקבל הנאמן בסופו של דבר היא החלטה "טובה" או החלטה המזיקה לנהנה. חובת ההשבה חלה בשני המקרים. לכן, הטענה לפיה מהלך החלוקה היה מהלך חשוב וטוב לחברה, אינה משליכה על המסקנה לפיה על הנאמנים – נושאי המשרה – להשיב למוטב, קרי לחברה, את המענקים שניתנו להם.