בהקשר זה נפסק על-ידי בית-המשפט העליון (ע"א 711/72 מאיר נ' הסוכנות היהודית לא"י, כח(1) 393 (1974), להלן: "פס"ד מאיר") כי כאשר משולם שוחד לסוכן, החזקה היא כי שיעור הנזק למוטב עולה לפחות כדי סכום השוחד. זוהי חזקה אשר – כך נפסק – עולה בקנה אחד עם ההיגיון וניסיון החיים, והיא תקפה לכל מקרה של הפרת חובת נאמנות, לא רק בדרך של מתן שוחד (עמ' 397 לפסק-הדין). במקרה דנן, אין צורך לקבוע כי לחברה נגרם נזק בשיעור המענקים ששילם בעל-השליטה לנושאי המשרה. די בכך שייקבע כי נושאי המשרה קבלו את המענקים במסגרת תפקידם כנושאי משרה בחברה, כי מענקים אלה לא ניתנו להם כחלק מהשכר שהגיע להם כדין ותוך הפרת אמונים מצידם, וכי לכן עליהם להשיב אותם לחברה – המוטב שלו הם חבו את חובת האמונים.
- באופן דומה קבע בית-המשפט בענין אגריפרם בנוגע לטענות שהועלו שם כי "יתכן והמערערת כלל לא היתה מבצעת את אותן פעולות ולא היתה גורפת את אותם הרווחים, ואולם גזילת האפשרות מן המערערת די בה לטעמי כדי להקים קשר סיבתי בין רווחים אלו לבין הפרת ההסכם" (עמ' 25).
בית-המשפט הוסיף וציין באותו ענין כי אף לו היה נקבע כי ההתעשרות לא היתה "על חשבון" המערערת, היה מקום להורות על השבה מכוח הכלל לפיו "אין חוטא יוצא נשכר". בית-המשפט ציין בהקשר זה כי ככלל נועד המשפט הפרטי להסדיר יחסים בין פרטים ולהורות על השבת המצב לקדמותו, ולא על תפיסה עונשית לפיה יש להעניש את המעוול. יחד עם זאת, טעמים של הכוונת התנהגות מחייבים הפעלת "חשיבה הרתעתית" במקרים מתאימים, וחיוב מתעשר להשיב את הסכום שהרוויח יש בו כדי להוות "תמריץ שלילי להפרת חוזה".
בית-המשפט קבע כי יש לעשות שימוש זהיר ובמשורה בכלי של השבה הרתעתית. השיקולים שיש לשקול בהקשר זה כוללים את "חומרת התנהגותו של הנתבע, החשיבות שהדין מייחס לכלל שהופר על ידו, וקיומו של תובע, בדרגת קרבה מספקת, שאליו ניתן יהיה להעביר את הרווח" (פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 684). בענין אגריפרם הפנה כב' השופט דנציגר בהקשר זה למקרים בהם מדובר בשותפים, במצבים בהם הנתבע הפר חובת אמון או נאמנות או כאשר המעשה הפסול נעשה אגב שליחות. עוד מציין בית-המשפט כי יש לבחון גם קיומם של אמצעי אכיפה חלופיים ואת מידת האפקטיביות שלהם, והאם הם ישרתו את התכלית ההרתעתית. יש לבחון גם האם יש לאדם אחר אינטרס קרוב יותר לאירוע הפסול מאשר האינטרס של התובע, וכן האם הנתבע פיצה אדם בגין המעשה הפסול או השיב את התעשרותו (עמ' 27 בפסק הדין).