הכותרת אינה צריכה להכריע אם כן, והתשובה לשאלה האם יש מקום לחייב גם את בעלי-השליטה במקרה דנן לשלם לחברה את סכום המענקים ששולמו על-ידיהם לנושאי המשרה, צריכה להיבחן לגופה, תוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים הנוגעים למקרה זה, וכדי להשיב את המאזן האזרחי לקדמותו. בהקשר זה יש להדגיש מספר עניינים.
- ראשית מבחינה משפטית ישנה דרך להטלת חובה גם על בעלי-השליטה להשיב את סכום המענקים לחברה. הדרך הזו נובעת מהאמור בספרי המלומדים פרידמן ושפירא בר-אור וליכט אליהם הפנינו לעיל, ומההלכה הפסוקה הזרה אליה הם מפנים (ואליה אתייחס בהמשך).
- שנית, יש לציין את מה שאינו שנוי במחלוקת, כי חובתם של בעלי-השליטה לשלם את סכומי המענקים פעם נוספת לחברה, מותנית בכך שנושאי המשרה לא ישיבו לחברה את הסכומים הללו. נראה כי גם ב"כ המבקשת אינו חולק על כך. אף שלגישתו של ב"כ המבקשת, האחריות של בעלי-השליטה היא יחד ולחוד עם אחריותם של נושאי המשרה, הוא ציין במסגרת סיכומיו כי הוא אינו טוען כי החברה זכאית לתשלום הן מנושאי המשרה והן מבעלי-השליטה. לשיטתו "החברה זכאית לקבל את התשלום הזה, אם יבואו חברי ההנהלה וישלמו אותו לחברה, כמובן שלא נדרוש אותו [מבעל-השליטה, ר.ר], אבל האחריות שלו [של בעל-השליטה, ר.ר.] היא לא אחריות משנית, הוא עומד בלב הפרשה, הוא יזם את הענין, הוא שילם לאחרים כסף שהוא צריך לשלם לחברה" (פ/26.3.2017, עמ' 44).
- שלישית, יש להוסיף כי הטלת חובה על בעלי-השליטה לשוב ולשלם פעם נוספת סכום שהם שילמו כבר מכיסם, היא מרחיקת לכת – יותר מאשר הטלת החובה על נושאי המשרה. אף שכפי שהובהר לעיל, ישנה דרך משפטית להגיע לתוצאה זו, יש להביא את החומרה היתרה הכרוכה בהטלת חובה כזו בחשבון במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים ביחס להטלת החיוב האמור על בעלי-השליטה.
בהקשר זה מעניין להשוות את האופן אליו התייחסה הפסיקה הזרה לשאלה דומה. ליכט מפנה בהקשר זה בין היתר לפסק דינו של בית-המשפט הפדרלי של אוסטרליה משנת 2012 המסכם במידה רבה את הלכות המשפט המקובל בנושא זה (Gerimaldi v. Chameleon Mining NL (No 2) [2012] FCAFC 6 להלן: "פס"ד גרימלדי"). בפסק דין זה בחן בית-המשפט האוסטרלי בהרחבה שאלות הנוגעות לתשלום "שוחד אזרחי", והתייחס לגורמים אותם על בית-המשפט לבחון בהתייחס לאפשרות להטיל חובת תשלום על צד שלישי שגרם להפרת חובת האמון. בית-המשפט קבע באותו ענין בין היתר כי -