עוד יש לקחת בחשבון לזכותם של בעלי-השליטה את מה שצוין לעיל – כי לא הוכח שבעלי-השליטה "עשו עושר" כתוצאה מהתשלום לנושאי המשרה בסכום העולה על סכום המענקים. באשר לסכום המענקים עצמו – סכום זה כבר יצא מכיסם של בעלי-השליטה, לכן הוא "מתקזז" עם הרווח המיוחס להם בסכום זה כתוצאה מהשלמת מהלך החלוקה.
- מנגד, ולחובת בעלי-השליטה יש להביא בחשבון את העניינים הבאים –
אין ספק כי היוזמה לתשלום המענקים היתה של בעלי-השליטה. הם אלה שפנו לנושאי המשרה, הציעו להם את המענקים ואף קבעו (ללא כל משא-ומתן בהקשר זה) את סכומם (ר' בהקשר זה את האמור בפסק-הדין גרימלדי בו יוחסה חשיבות לשאלה מי יזם את המענקים). עוד יש להביא בחשבון לחובת בעלי-השליטה, כי הם היו מודעים לעובדה שהחברה ניסתה לאשר – עוד קודם למתן המענקים על-ידיהם, תשלום מענקים לנושאי המשרה בקשר עם השלמת מהלך החלוקה, אולם תשלום מובטח כזה לא אושר במוסדות החברה. מדיניות התגמול שהתקבלה על-ידי החברה היתה בסופו של דבר מדיניות שונה. הידיעה של בעלי-השליטה אודות העובדות הללו, והחלטתם לשלם את המענקים למרות זאת, אף היא צריכה להיות בעוכריהם של בעלי-השליטה.
כן יש לקחת בחשבון את העובדה שההלכה הפסוקה (פס"ד מאיר) הניחה קיומו של נזק לחברה בשיעור דמי ה"שוחד" ששולם לנושאי המשרה בה – קרי במקרה דנן ניתן להניח כי כתוצאה מתשלום המענקים על-ידי בעלי-השליטה, ניזוקה החברה בסכום של לפחות 56 מיליון ₪.
עוד יש לציין כי העסקה נושא תשלום המענקים יצאה לפועל. בהקשר זה ציינו כאמור המלומדים פרידמן ושפירא בר-אור את ההבדל בין עסקה שלא יצאה לפועל (שאז ודאי שלא נגרם נזק למוטב, וה"משחד" לא הפיק מהעסקה רווח), לבין עסקה שיצאה לפועל והסתיימה.
ומעבר לכל אלה, יש להביא בחשבון את אלמנט ההרתעה. בהקשר זה ישנה חשיבות לכך שמקרים נוספים של בעלי שליטה שישלמו לנושאי משרה מענקים "פרטיים" המותנים בכך שנושאי המשרה ישלימו בעתיד מטרה שחשובה לבעלי-השליטה, לא יישנו. כפי שהובהר, אם לא תוטל על בעלי-השליטה במקרה דנן חובה יחד ולחוד עם נושאי המשרה לשאת בתשלום המענקים לחברה (בהנחה שנושאי המשרה לא ישיבו את המענקים לחברה) – הדבר עלול לפגוע באלמנט ההרתעה.
- לטעמי שקילת מכלול השיקולים הללו זה כנגד זה מביא למסקנה לפיה דינה של בקשת האישור נגד בעלי-השליטה להתקבל. יש להדגיש כי כל האמור לעיל נאמר במסגרת ההחלטה הנוכחית שהיא כידוע החלטה לאישור התביעה כתביעה נגזרת. בשלב הבא של הדיון יהיה מקום לשוב ולבחון את מכלול האלמנטים הללו ואת השאלה האם השקלול שלהם יש בו כדי להצדיק הטלת חובה גם על בעלי-השליטה, תוך שלבעלי-השליטה תהיה אפשרות להוכיח את השיקולים העומדים לזכותם, ואף לטעון כי השבה במקרה דנן אינה מוצדקת מכוח ס' 2 לחוק עשיית עושר.