- הנה כי כן, היחסים שבין הצדדים הוגדרו על פי הסדר הנושים השני ככאלה של מתן שירותי ניהול בתשלום חודשי, והסכמות אלה אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין. עם זאת, כפי שעולה בבירור מהפיסקה האחרונה שלעיל, הצדדים צפו את האפשרות שבעלי השליטה יעלו טענה בדבר קיומם של יחסי עבודה, ואף קבעו שהוראת השבה מיוחדת (סעיף גידרון) תחול במקרה שכזה. מכאן שהתובע לא היה מנוע מלהגיש את התביעה שבפנינו, כפי שטענה הנתבעת, ולטעון לקיומם של יחסי עבודה, בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה לעניין זה.
המבחנים לקיומם של יחסי עבודה
- בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין פרייס (עע 14122-07-10 מכללת רמת-גן נ' פרייס (13.12.12)) תימצתה כך כב' השופטת רונית רוזנפלד את ההלכה הפסוקה בדבר הכרה בדיעבד בקיומם של יחסי עבודה, במקרה שבו הצדדים הגדירו את היחסים ביניהם כיחסים שבין מזמין לנותן שירות:
"הלכה היא משכבר הימים, כי היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שנתנו לו הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהוויתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסימנים ועובדות המקרה הספציפי... גם אם מועסק מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הוצאת חשבוניות למזמין השירות – אין בכך כדי לסתור קיום של יחסי עובד מעביד, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עבודה.
המבחן הנוהג לקיומם של יחסי עבודה הוא 'המבחן המעורב'. בבסיס מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו, הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצאים מבחני משנה ובהם הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד".
למבחנים לקיומם של יחסי עבודה, ראו גם: בגץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה (17.11.96); בגץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה (25.10.99)).
- בהינתן שהתובע הינו בעל מניות בנתבעת, וגם שימש כחבר דירקטוריון עד יוני 2012, רלוונטית לצורך הדיון וההכרעה גם הפסיקה שעוסקת באפשרות של קיומם של קיומם יחסי עבודה בד בבד עם בעלות על מניות ו/או חברות בדירקטוריון. הדין בסיטואציה שכזו שונה במידת מה מן הדין במקרה הרגיל שבו מדובר בעובד מן השורה. בסיטואציה שכזו, גם אם בשונה מהמקרה שלפנינו היו מגדירים הצדדים את היחסים ביניהם כיחסי עבודה, והיה מוגדר מפורשות בהסכם ביניהם שישולם לתובע "שכר עבודה" להבדיל מ"דמי ניהול", לא היתה חלה החזקה לפיה התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. במקרה שכזה, היה מוטל על בעל המניות והדירקטור הנטל להוכיח שהנחת המוצא לפיה הוא אינו עובד החברה אינה מתקיימת במקרה שלו (בגץ 4062/96 דב קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה (28.12.98, פיסקה 10 לחוות דעתו של כב' השופט אליהו מצא). אף שאין זה המקרה שבפנינו, ובכל מקרה לא היתה בין הצדדים מחלוקת על כך שהנטל הוא על התובע להוכיח שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה – שכן המוציא מחברו עליו הראיה – הרי שיש רלבנטיות לפסיקה בהקשר זה, שבה נקבע כך: