סיכום כרונולוגי
- בשלב זה נערוך את רשימת האירועים, כפי שתוארו על ידי הצדדים וכפי שעולה מנספחים שהגישו, על פי סדרם הכרונולוגי, לשם הקלה על ההתמצאות ובחינת הזכויות המתנגשות:
* 15.5.2005 הסכם גולדהמר – ירוחם וחווה
* 7.9.2008 אישור הסכם הגירושין בבית הדין הרבני האזורי בצפת
וחתימת ירוחם על יפוי כוח לחווה
* 8.9.2008 חתימה על הסכם הגירושין
* 19.2.2009 צו המניעה על ידי בית הדין הרבני האזורי בצפת בתביעת
ירוחם לביטול אישור הסכם הגירושין
--- סוף עמוד 10 ---
* 26.4.2009 החלטת בית הדין הרבני הגדול להעברת תביעת ירוחם לבית
הדין הרבני האזורי בחיפה
* מאי 2009 הסכם חווה (באמצעות אחיה) – בולטון
* 19.7.2009 העברת החזקה לבולטון
* אוגוסט 2010 דרישת פינוי לבולטון
* ינואר 2012 תביעת עזרא נגד ירוחם וחווה
* 31.1.2012 תביעת פינוי נגד בולטון
* 5.2.2012 שעבוד זכויות חווה לטובת צוברי
* 5.3.2012 מינוי כונסי הנכסים בתביעת עזרא
* 7.6.2012 הגשת המרצת הפתיחה
צו מניעה זמני – המסגרת הנורמטיבית
- תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מקנה את מתן הסעד הזמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו – ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך.
- התפישה המקובלת במשפטנו גורסת כי הזהות בין הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה העיקרית הינו בגדר שיקול נוסף שעל בית המשפט לתת דעתו עליו, אולם אין זה שיקול מכריע (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטים, פ"ד מה(4) 225, 228 (1991); רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל, פס' 10 להחלטת השופט הנדל (פורסם בנבו, 5.4.20122)).
--- סוף עמוד 11 ---
(ראו גם: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פס' 25 - 26 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור (פורסם בנבו, 20.9.2011)) (להלן: עניין אקסלרוד); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פס' 10 - 11 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור (פורסם בנבו, 28.6.2010) (להלן: עניין אלו עוז)); רע"א 8226/11 באטה נ' מדינת ישראל, פס' 17 – 19 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור (פורסם בנבו, 1.12.2011) (להלן: עניין באטה)).
- על אופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני, לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799:
"המפנה חל עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני; ובמה נשתנה לעניין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין; גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה".
- עילה לכאורה - כדי שיינתן סעד זמני, שאחת מתכליותיו הינה שמירה על מצב קיים, על בית המשפט להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה. "אין זאת אומרת, כי חייב התובע להביא כבר בשלב זה את מלוא ההוכחה לקיום זכותו, שכן בית המשפט כלל אינו רשאי באותו שלב, על סמך התצהירים בלבד, לחוות דעה בגופו של עניין" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). נפסק כי "זוהי למעשה שאלה של הסתברות: האם הסיכויים של המבקש לקבל פסק-דין רבים מאלה שתביעתו תידחה" (רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח(1) 385, 390 (2003)) (להלן: פסק
--- סוף עמוד 12 ---