לא עוגן במסמך כתוב איננה שוללת את תוקפו כהסכם מחייב. אולם הצהרה על תוקפו של ההסכם בשעת כריתתו הינה רק אחד רכיב אחד מהסעד ההצהרתי המבוקש על ידי בולטון בתובענה העיקרית (ראו פסקה 8 לעיל), ואשר הינו בגדר מבוא לשאר הרכיבים של הסעד ההצהרתי.
רכיב נוסף של הסעד ההצהרתי המבוקש הינו הצהרה בדבר היותה של חווה מוסמכת להתקשר עם בולטון אף מטעמו של ירוחם. אמנם ידיעתו של בולטון על קיומו של צו המניעה של ירוחם מציבה אבן נגף בפני ההסתברות כי טענתו תתקבל, אולם קיימות עובדות נוספות שאינן מאפשרות לקבוע כבר בשלב זה כי מדובר בטענה חסרת בסיס. כך, למשל, העובדה כי ביולי 2009 קיבל בולטון את החזקה בנכס ובמשך למעלה משנה לא נדרש (על ידי ירוחם או על ידי חווה) לפנותו, והעובדה כי טרם נשמעה בבית המשפט גרסתו של אחיה של חווה (עמו התקשר בולטון) וטרם לובנו בשלמותם פרטי ההתקשרות בעל פה.
- הקושי העיקרי בהוכחת העילה לכאורה נעוץ ברכיב ההצהרתי לפיו "ניתן להשלים את תנאי הסכם המכר". מקור הקושי הינו קיומו של התנאי המתלה, בדבר הסרת צו המניעה של ירוחם שניתן באפריל 2009. סעיף 29 לחוק החוזים קובע את בטלותו של ההסכם במידה והתנאי לא התקיים תוך זמן סביר מכריתתו. במקרה שבפנינו חלפו למעלה משלוש וחצי שנים מאז לכאורה נכרת ההסכם, וטרם התקיים התנאי המתלה. לו המבחן לקיומה של עילה לכאורה היה המבחן של ההסתברות, כנזכר בפסק דין פז, ניתן היה לקבוע כי במאזן ההסתברויות להוכחת הטענה לפיה טרם חלף "זמן סביר" ידו של בולטון היא על התחתונה. אולם, כמתואר לעיל, המבחן הרווח כיום בפסיקה הינו: האם הוכח שהתביעה איננה תביעת סרק. במבחן זה עמד בולטון, והוכיח קיומה של "עילה לכאורה". אולם ראוי לסייג ולומר כי, לאור הזמן הממושך שחלף מאז נקבע התנאי המתלה שטרם התקיים, קיומה של עילה לכאורה הוכח בצורה דחוקה. ככל שמתארך פרק זמן זה, ובהנחה (כטענת בולטון) כי טרם חלף זמן סביר המפקיע את ההסכם, כך מתחזקת טענת חווה לפיה הסיכום לגבי שווי התמורה הכספית עבור הזכויות במקרקעין שוב אינו עומד בתוקפו. משקלה של טענה זו של חווה מתעצם לנוכח העובדה כי על אף שבולטון קיבל את החזקה בנכס ביולי 2009, הוא סירב לשלם
--- סוף עמוד 18 ---
לחווה סכומי כסף על חשבון רכישת הזכויות, למעט 24,000 ₪ ששולמו על ידו בתחילת הדרך. נימוק נוסף להיותה של עילתו של בולטון דחוקה למדי נעוץ בדבריו, במהלך חקירתו הנגדית, לפיהם מחצית זכויות ירוחם וחווה נמכרו לאשתו (שאינה בעלת דין). עתה, משהוכיח בולטון כי מתקיים, ולו בדוחק, התנאי הראשון למתן הסעד הזמני, אגש לבחינת התנאי השני.