חברת פלינר ציינה בסיכומיה כי הסכם ההלוואה נחתם "כדי לאפשר את העסקה בשני המגרשים, ומאחר וליצחק היו חובות לבעלים הקודמים ולרשויות, בגללם פזית לא נרשמה כבעלים" (סעיף 2 לסיכומים, ההדגשות במקור – א.ר.ב).
הנתבעים ציינו בסיכומיהם כי הטענה לעניין הסכם ההלוואה מהווה הרחבת חזית אסורה, משום שעלתה לראשונה בסיכומים (סעיף 12 לסיכומים). אולם, טענה זו הועלתה לראשונה על ידי העדים מטעם חברת פלינר, בן עטר ועו"ד זליגמן, בחקירתם הנגדית, בתשובה לשאלות שנשאלו (ר' עדות זליגמן, עמ' 19 ש' 31-7 ועדות בן עטר, עמ' 54 ש' 10-3). הנתבעים לא טענו להרחבת חזית בזמן אמת. לפיכך, אין המדובר בהרחבת חזית אסורה.
עו"ד זליגמן נשאל בחקירתו הנגדית האם בן עטר הודיע לו בשנת 2007 על כוונה לבצע עסקת קומבינציה בנוגע למגרשים 1006 ו-1007, והשיב כי "באופן ספציפי דובר על 1006, כאשר היו בוודאי דיבורים שבהמשך תהיה עסקה לגבי 1007" (בפרוט' הדיון, עמ' 21 ש' 25 ואילך).
עו"ד זליגמן נשאל והשיב כי לא נאמר לו על ידי בן עטר, שבלי עסקה על מגרש 1007 לא יהיה הסכם על מגרש 1006 (בפרוט' הדיון, עמ' 22 ש' 4). כמו כן, העיד כי כיוון שמגרש 1007 לא היה בבעלות מלאה של איתן, העסקה לגביו לא היתה יכולה להתממש באותו לוח זמנים, אולם "מר יצחק איתן אמר בכל השלבים אני אעשה אתכם עסקה לגבי 1007 ואני אדאג להביא את השותפים שלי למגרש ההוא כדי שנעשה עסקה ביחד" (שם, ש' 14-8).
עוד העיד, כי היה ברור לבן עטר כי כדי שתהיה עסקה לגבי מגרש 1007, חייב להיחתם הסכם (פרוט' הדיון, בעמ' 21 ש' 31-28).
בן רפאל (שחברה בבעלותו בעלת זכויות במגרש 1007) העיד בחקירתו הנגדית כי להערכתו, בשנת 2010 פנה אליו איתן ביחס למגרש 1007, והציע לו להיפגש עם קבלנים. כן העיד כי "פלינר לא היה אז על הפרק" (בפרוט' הדיון, עמ' 35 ש' 9-5), וכי בשנים 2011-2010 איתן לא אמר לו שהוא מחויב לעסקה עם חברת פלינר ביחס למגרש 1007, ואמירה זו עלתה רק מאוחר יותר (שם, בש' 22-21). עוד העיד כי נפגש עם חברת פלינר "ב-2011 או 2012" (שם, בש' 30-29).
מגד (בעל זכויות נוסף במגרש 1007) העיד בחקירתו הנגדית, כי איתן "אמר שתראו את קומה 1 ו-2 לראות שהוא בונה באמת" (פרוט' הדיון, בעמ' 43 ש' 29).
- איתן הצהיר כי במהלך הפגישה עם חברת פלינר ביחס למגרש 1006 "דובר באופן כללי בלבד על בנייה משותפת בשני המגרשים, יחד עם זאת גם מצד התובעת וגם מצד הנתבעת היה ברור כי אין כל כוונה להתקשר בהסכם מחייב לבניית שני הבניינים כבר במועד חתימת ההסכם לגבי מגרש 1006 או בסמוך לכך" (בסעיף 31 לתצהירו) (ההדגשות במקור – א.ר.ב), וכי "כל עוד הייתי משוכנע כי התובעת תעמוד בהתחייבויותיה בעניין מגרש 1006 לא היתה כל התנגדות מצידי לכך שהנתבעת תתקשר עם התובעת בהסכם בעניין מגרש 1007, אך יחד עם זאת לא
--- סוף עמוד 11 ---