באשר לרכישת הבסיס למנוף וההיערכות מבחינת הסדרת החשמל, בן עטר צירף לתצהירו חשבונית שהוצאה לחברת פלינר עבור רכישת מירכב לעגורן מיום 17.2.14, וכן בקשה ששלחה
--- סוף עמוד 16 ---
חברת פלינר לחברת החשמל "להגדלת חיבור ארעי ל3+315 – בניני מגורים בנווה עוז הירוקה, פ"ת" מיום 24.3.14 (נספח 6 לתצהירו). לפיכך, פעולות אלו נעשו בשנת 2014, לאחר שכבר היה ברור כי הנתבעים לא חותמים על ההסכם ביחס למגרש 1007. מה גם שלא הובאו בפני עדויות לכך שחברת פלינר קיבלה את הסכמתו של איתן להיערכות מבחינת צוותי העבודה ומבחינת הבאת המנופים לשטח.
לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי שעצם התנהגות הצדדים בפועל מלמדת בדבר קיומו של הסכם לענין מגרש 1007, כפי שנטען על ידי חברת פלינר.
האם היתה גמירת דעת להתקשר בהסכם לגבי מגרש 1007?
- ביחס לדרישה לגמירת דעת להתקשר בחוזה, זו צריכה להתקיים הן ביחס להצעה, בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") והן ביחס לקיבול, בהתאם לסעיף 5 לחוק.
על המבחן לגמירת דעת כתבה כך פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים (תשס"ה) בעמ' 173:
"מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא אלא תובע השתקפות חיצונית שלה. ... מבחן גמירת הדעת הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על-פי אמות מידה חיצוניות. נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל-פיהם יקבע בית-המשפט קיומה או העדרה של גמירת דעת".
יש לבחון האם ניתן ללמוד על גמירת דעתם של הנתבעים להתקשר בהסכם ביחס למגרש 1007.
- אין מחלוקת כי נוהל משא ומתן בין הצדדים לקראת חתימה על ההסכם. למעשה, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה עד כמה איתן וחברת פזית היו מעורבים במשא ומתן שהתקיים, ובשאלה ממתי החל איתן להתנות את חתימתו על ההסכם ביחס למגרש 1007 בתשלום פיצויים מצד חברת פלינר, באופן שמשליך על גמירת דעתו להתקשר בהסכם.
המשא ומתן ביחס למגרש 1007 החל בשנת 2012. זאת, בהתאם לעדותו של עו"ד זליגמן, שניהל תרשומות בעניין הפגישות שקיימו הצדדים, אשר מהן עולה כי התקיימה פגישה לצורך משא ומתן ביחס למגרש 1007 כבר ביום 28.2.12 (פרוט' הדיון, בעמ' 25 ש' 6-1). באשר למעורבות הנתבעים במשא ומתן ביחס להסכם 1007, בן עטר הצהיר כי בשום שלב איתן לא התכחש להסכמות הצדדים שהושגו באפריל 2013, או לנוסח ההסכם שנחתם ביום 2.12.13, "או טען כי הוא לא מצרף את חתימתו להסכם בשל העובדה כי ישנם נושאים מסחריים שלא סוכמו ונקבעו" (בסעיף 32 לתצהירו).