לסיכום, לא ניתן לקבוע כי נכרת בין הצדדים הסכם מחייב ביחס למגרש 1007. לכן, לא ניתן לקבל את התביעה לפיצויי קיום בטענה שנכרת הסכם מחייב.
שאלת זכאות חברת פלינר לפיצויים בגין אי החתימה על ההסכם ביחס למגרש 1007
- כאמור, טענתה החלופית של חברת פלינר הינה כי היא זכאית לפיצויי קיום משום שהתנהלותם של חברת פזית ושל איתן הם שמנעו את השתכללותו של ההסכם ביחס למגרש 1007 לכדי חוזה חתום. לחלופי חילופין, טוענת חברת פלינר שהיא זכאית לפיצויי קיום מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, בשל חוסר תום לב של חברת פזית ואיתן במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.
בנוסף לכך, בכתב התביעה, טענה חברת פלינר שיש לפסוק לה פיצויי קיום בסך של 9,548,261 ₪ נכון ליום 2.12.13 (מועד פגישת החתימה). בסיכומיה, טוענת חברת פלינר שהערכה זו תוקנה
--- סוף עמוד 22 ---
לאור עלייה במחירי הדירות ועסקאות ספציפיות שנערכו במגרש 1006, ולפיכך יש לפסוק לה פיצויי קיום בסך של 12,975,092 ₪.
כמו כן, חברת פלינר טוענת שנגרמו לה נזקים נוספים בגינם היא זכאית לפיצויים.
בכתב התביעה, טענה חברת פלינר כי היא זכאית לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשמה הטוב וכן עבור נזקים עתידיים נוספים, בסך של 1,000,000 ₪. חברת פלינר לא חזרה על טענה זו בסיכומיה, ולפיכך אין מקום לדון בה (ר' ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעין ישראל פיסקה 322 (פורסם במאגרים)).
- הנתבעים טוענים כי החלטתה של חברת פזית שלא להתקשר בהסכם ביחס למגרש 1007 נבעה מעמדתה כי חברת פלינר הפרה את הסכם 1006 בכך שאיחרה במסירת הדירות אך סירבה לשלם פיצויים. עמדה זו אינה נגועה בחוסר תום לב.
עוד טוענים הנתבעים, כי גם אם ייקבע שחברת פזית נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן לגבי הסכם 1007, חברת פלינר אינה זכאית לפיצויי קיום, כיוון שבהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים יש לפסוק בגין הפרת חובת תום הלב פיצויי הסתמכות, ואילו פסיקת פיצויי קיום היא החריג. כן טוענים הנתבעים, כי סעד האכיפה הוא סעד הבכורה בענייננו.
הנתבעים טוענים שחברת פלינר אף אינה זכאית לפיצויי הסתמכות, משום שההוצאות שהוציאה נעשו בידיעה שאין כל הסכם מחייב ותוך לקיחת סיכון מחושב. חלק מההוצאות הוצאו בתקופה שכבר היה ברור שחברת פזית לא תחתום על ההסכם.
בסיכומים, ציינו הנתבעים כי חברת פלינר אינה זכאית לפיצויי הסתמכות, נוכח אשם תורם מצידה והסתכנות מרצון.