השלב שקדם לרכישת הנכסים והרכישה
- חוזי הרכישה נשוא דיוננו נחתמו במהלך שנת 1997. החייב העיד כי המשא ומתן בנוגע לעסקה זו נמשך 30 שנה (פרו' עמ' 124 ש' 8), היינו עוד לפני ששמואל נולד בשנת 1977 (פרו' עמ' 215 ש' 18-19)). ואכן אין מחלוקת, כי היוזמה לרכישת הזכויות היתה של החייב (סע' 12 לתצהיר שמואל נספח י' להמרצת הפתיחה).
כאשר נשאל מדוע נדרש לרכישת הזכויות למרות שאליבא דגרסתו בדבר קיומו של הקדש, ועל פי תנאי ההקדש, הדודות אינן רשאיות בכלל לקבל זכויות בנכסי ההקדש או למכור את זכויותיהן, ענה החייב, כי רצה להימנע מתביעות משפטיות כלפיהן והעדיף לקנות
--- סוף עמוד 5 ---
את זכויותיהן (פרו' עמ' 185 ש' 4-9). תשובה זו אינה מספקת ואף אינה עונה על השאלה מדוע בסופו של דבר נרשמו הנכסים על שם שמואל. טענת החייב לפיה רצה למנוע סכסוכים עתידיים בין שמואל לאחיותיו, אינה עולה בקנה אחד עם תנאי ההקדש, הקובע כי הנהנים בנכסים יהיו זכרים בלבד.
בעתו, מסר החייב לנאמן גירסה מפורטת על כל עסקיו, פעולותיו וזכויותיו. עיון בחקירה זו מלמד כי היוזמה לרכישת זכויות הדודות היתה של החייב, וזו נועדה לשרת אינטרנסים אישיים שלו וכי החייב עצמו הוא הקונה. כך למשל בעמ' 47 לחקירתו במשרדי הנאמן (נ/20) הוא אומר:
"עד שב-1998 פתאום שתיהן הסכימו למכור, במקרה. ראיתי את הפוטנציאל האדיר בבניית הנכס – כאן אני עובד קדימה – כי הבנתי שלפי העיתונים והתכניות שהגשתי אין סיכוי לבנות את הנכס הזה לבד. אך אם אבוא עם נכס של 20 דונם לעירייה, אתן להם חנייה של 1,000 מכוניות ואבנה לגובה אפשרות הבניה תהיה בכל השכונה. לכן התחלתי לקנות את חלקות 106 (מאבוחצירא), 107 (דדש) ו- 108 (אליאסוף).
מכיוון כשאני היחיד לפי הצוואה שיכול לבנות את השכונה חזרה, ואני יודע את הפוטנציאל, לפני שרכשתי מהדודות (האלמנות), הרעיון שלי היה לבנות על ה- 20 דונם"
...
"...לשם כך הייתי צריך לסלק את הזכויות של הדודות ולקנות את 106,107 ו- 108... לכן זה נראה לי שאם אני קונה את הדודות יש אפשרות לעשות הון בטוח.
את כל זה הראיתי כמובן לבנק והבנק התרגש מאד יחד איתי. קודם כל הייתי צריך לקנות את הדודות והתחלתי לקנות חלקים ב- 106, 107
--- סוף עמוד 6 ---
כדי שתהיה לי שם יד ויצטרכו תמיד אותי בשביל התרי בניה" (הדגשות אינן במקור) (נ/20 עמ' 47).
7. עיון בתמלילי הקלטות שתיעדו את רכישת הזכויות מצביה מלמד, כי הדודות היו מופתעות לגלות כי שמואל הוא צד להסכם. כך היה בפגישה עם צביה מייסון מיום 9.3.97, יום חתימת ההסכם. ניתן לראות בעמוד 2,8 לתמליל ההקלטה (ת/28א) כי הדודה אשר פוגשת את שמואל, אינה מכירה אותו.