במעמד הפגישה חתמה הדודה צביה גם על צוואה (נ/22) בה הורישה לחייב את הנכסים נשוא ההסכם. מהתמליל בעמ' 9-10 ניתן להבין, כי צביה לא ידעה כי היא אמורה לחתום על הסכם מכר, ובהגיעה לפגישה סברה כי מטרת הפגישה היא חתימה על הצוואה. רק במהלך הפגישה הסתבר לה, כי היא אמורה לחתום גם על הסכם מכר. החייב הסביר לדודה, כי היא אינה יכולה להעביר לו את זכויותיה בנכסים ללא תמורה, ולכן עושים חוזה רגיל. ואז צביה אומרת לחייב: "אה. בטח, אני לא חשבתי על זה גם כן לא..." (בעמ' 10). והחייב הרגיע אותה שכל המיסים חלים עליו (למרות שישנם מיסים שחלים ככלל על המוכר). בתגובה אומרת אורה, בתה של צביה, לחייב:
"אורה ינקלוביץ': אז מה, בעצם, שינו עכשיו? היא כאילו מוכרת את זה...
אלון מוסאיוף: כאילו מוכרת.
אורה ינקלוביץ': לשמואל?
אלון מוסאיוף: לשמואל, במאה אלף דולר" (ת/28א עמ' 10).
ממשיך החייב ומסביר לצביה שהעסקה לא תעבור בטאבו, אך הסכם המכר נדרש כדי להוכיח שהיתה מכירה (ת/28א עמ' 11). ובהמשך מסביר עורך דין שכטר, שערך את ההסכמים, כי בגלל שרשום הקדש על הנכסים בטאבו לא יסכימו להעביר את הזכויות בדרך
--- סוף עמוד 7 ---
של מכירה, ולכן חותמים גם על הסכם מכר וגם על צוואה, על מנת שניתן יהיה לאחר מותה של צביה להעביר את זכויותיה בדרך של צוואה (ת/28א עמ' 17). לאחר כל ההסבר אומרת אורה לחייב (ת/28א עמ' 22):
“This… she didn’t know anything about this procedure. This is new.”
החייב מסביר (בעמ' 23):
“Ora, it’s to make the procedure legal…”
...
"אורה ינקלוביץ: אני מבינה. אז עכשיו...
To make it legal. But legally she’s not allowed to sell it. So according to the Will?”
החייב מסביר:
“She can try and sell it. But it will not go through.”
למרות האמור, כאשר נשאל על כך החייב בבית המשפט הוא ענה שאינו יודע במה המדובר, וכלשונו:
"ש. מציג לך צו קיום הצוואה (נ/22). זאת הצוואה של צביה. לפי מה שאני רואה, היא באותו יום שהיא מכרה לשמואל בנך את הזכויות, היא עשתה צוואה שבה היא מורישה לך את אותן זכויות. אתה יכול לתת הסבר לדבר הזה?
ת. צריך לשאול אותה. את הצוואה הזאת עד לפני חודש לא ראיתי.
ש. אין לך הסבר לדבר הזה?
--- סוף עמוד 8 ---
ת. צריך לשאול אותה" (פרו' עמ' 184 ש' 19-21, עמ' 185 ש' 1-3).
עוד ניתן לראות מהתמליל כי החייב הוא שאחראי על ההיבטים העסקיים של העסקה, והוא מדבר על העברת הנכס אליו. כך כאשר צביה הייתה מופתעת מהחתימה על הסכם המכר, היא שאלה: