אין בידי לקבל טענה זו. אמנם המסמך היה זכרון דברים אשר קדם להסכם המכר, ולכן אין במחיקת המילים "הסכם מכירה" כדי ללמד דבר. יחד עם זאת, זכרון הדברים משקף את אומד דעת הצדדים בפירוש החוזה, ולשם כך הוא נערך, שאם לא תאמר כן, מדוע זה נדרשו הצדדים למסמך?! מעבר לכך, אין בעובדה כי האחים הלר רשומים כמוכרים בזכרון הדברים כדי לחזק את טענת החייב. יפוי הכוח שהיה בידי האחים הלר הינו המשך למספר ניסיונות קודמים שנעשו על ידי מייסי להעברת זכויותיה בנכסים לאחים הלר (ר' המסמכים נ/9 ונ/10, האחד – שטר מתנה, והשני – צוואה, שבשניהם מעניקה מייסי את הזכויות בנכסים לאחים הלר). החייב עצמו ראה באחים הלר כמחזיקים בזכויות בנכסים ולכן שילם להם את התמורה. החייב הודה כי ראה במסמכים אלה חלק מהליך המשא ומתן לרכישת הנכסים על ידו והיה מעורב בו (פרו' עמ' 181 ש' 16 – 7; סעיף 10 ל- ת/15, ועמ' 66-67 ל- נ/20). טענות החייב בנוגע לאמינותו של הלר דינן להידחות, ובכל מקרה עדותו נקודתית ונוגעת לרושם שנוצר כי העסקה הייתה בינם לבין אלון, עובדה שניתן ללמוד אף מזכרון הדיבורים גופו המחזק את העדות. טענת ב"כ החייב, כאילו העד מוגבל בהבנתו ואינו מסוגל להבין את ההפרדה בין הסכומים ששולמו תמורת הרכישה, מן הראוי היה שלא תעלה.
--- סוף עמוד 11 ---
החייב יזם את העסקאות עם הדודות, ניהל משא ומתן, דאג לעניינים הפורמליים, שכללו הבאת עורכי דין, עדים וכד' (כך למשל ציין השמאי בחוות דעתו כי ההערכה נתבקשה על ידי החייב (נספח ב1 ל- נ/55), והתחייב לשלם את תשלומי החובה. כל שנותר לשמואל הוא לחתום על המסמכים. השתתפותו של שמואל בפגישה זו או אחרת במהלך המשא ומתן, אין בה כדי ללמד דבר. החייב השאיר לעצמו בכל אחת מן העסקאות "פתח יציאה", על פיו יוכל לטעון כי הזכויות בנכסים שייכות לו. קרי, בכל עסקה היה עוד מסמך. בעסקה עם צביה, דאג החייב כי במקביל להסכם המכירה תיחתם צוואה לטובתו. בעסקה עם מייסי היה גם זכרון דברים, עליו נרשם בכתב יד כי לא יוצג בפני השלטונות.
חיזוק למסקנה זו ניתן ללמוד מתמליל השיחות בין החייב לבין הגין עובר לחתימת הסכם המשכנתא. בשיחה שהתקיימה ביום 3.12.98 (נ/35) התפאר החייב באזני הגין כי רכש את זכויות דודותיו בשכונת הבוכרים, וכי מקור השמועות בדבר התמוטטות עסקיו הוא שלמה אחיו (המשיב 4), המקנא בו כיוון שקנה את זכויות הנכסים בשכונת הבוכרים (נ/35 עמ' 9). כאשר הגין שאל את החייב מדוע לא משכן לטובתו את שאר החלקים בבוכרים ענה החייב: "שהיא עוד לא עברה על שמי בטאבו" (שיחה מיום 1.3.99 נ/34א עמ' 44). כן ר' חקירת החייב במשרד הנאמן שם מספר החייב כי קנה מהאחים הלר את הזכויות של דודתו מייסי (נ/20 עמ' 666).