השווי האמיתי בא לידי ביטוי גם בפירוט יתרת חובותיו של החייב. החוב לדודה צביה הוא 313,000$ וזאת בגין הלוואה וקניית שכונת הבוכרים (ת/21). חוב כזה לא היה נוצר אם התמורה היתה רק 100,000$, ששולמה לצביה עוד במרץ 1997. אם נכונה גרסת החייב, כי שאר הכספים שולמו עבור פינוי דיירים מוגנים, לא היתה היתרה מיוחסת לדודה צביה. כמו כן, מת/19 ומת/20 המפרטים את החובות לאחים הלר, מצוין חוב בסך 175,000$ למאיר הלר ו- 200,000$ לדני הלר בגין "קניית חלק בבוכרים". עובדות אלה, סותרות את טענת החייב ובנו שמואל, לפיה הבן שילם בעצמו את תמורת רכישת הנכסים בבוכרים, שהרי, אם היה מדובר בהלוואה של החייב לשמואל, היה מציין החייב סכום זה כזכות המגיעה לו משמואל, או לחילופין כחוב של שמואל כלפי הלר. טענת החייב כי הרישום אינו מדויק, אין בה ממש שכן גם בהזדמנויות אחרות ממשיך החייב להתייחס לתשלומים אלה כחובות שלו בגין רכישת הבוכרים. בחקירתו במשרדי הנאמן מיום 5.12.99 (נ/20) בעמ' 66-67:
"אלון מ': ... חוץ מהסכום החוזי היה סכום נוסף בעסקה של 200,000 דולר לדני הלר, 200,000 דולר למאיר הלר ועוד 200,000 ליוסי הלר (כשסכום זה כולל 100,000 דולר ששמוליק שילם במסגרת החוזה)...
…
החובות שלי לאחים הלר זה במסגרת העסקה של שמוליק עם מייסי על רכישת חלקה בבוכרים."
גרסה זה מעוגנת בשיק ביטחון ושטר עסקה שקיבל הלר מהחייב (נספחים D ו- E ל- ת/15). הלר העיד כי:
--- סוף עמוד 16 ---
"ש. האם יכול להיות ששמוליק מוסייף קנה את הנכס ב-100,000$ כמו שדווח למס שבח ושילם למייזי חוב שהוא חייב לה, אלון שילם לה, ואותך ואת האחים שלך עניין הסך הכל כי מייזי נתנה לכם הכל במתנה.
ת. חודשים לפני שמכרנו הכל לאלון הוא שאל אם אנחנו מוכנים למכור, לקח זמן עד שאנחנו הגענו למחיר – 600,000$, הוא רצה לתת לנו חצי מליון, ובן דוד שלי אורי מאסי אמר שזה שווה מיליון דולר, והוא בחיים לא ימכור במחיר כזה, לקח זמן, לא היה שום סיפור לא עם מייזי ולא עם אף אחד אחר, זה היה רק אלון, אני ומאיר" (פרו' עמ' 73 ש' 11-17).
לטענת החייב, האחים הלר לא היו מעורים בפרטי ההסכם, ולכן לא ידעו אודות התשלום עבור פינוי הדיירים המוגנים. כאשר נשאל החייב, הכיצד זה לא קיבלה הדיירות המוגנת ביטוי בהסכם, ענה כי המסמך לא נוסח על ידי עורך דין והוא לא היה אמור לעבור לרשויות (פרו' עמ' 187 ש' 8-16). בפני החייב הועלתה התמיהה הכיצד זה עבור תשלום של 100,000$ הוא עושה הסכם, ואילו עבור תשלומים בסך של מיליון דולר עבור פנוי הדיירים המוגנים, כטענתו, הוא אינו עורך מסמכים בכתב. לשאלה זו ענה החייב: