לפי גרסתה, היא "הגיעה" למפקח חילף, אשר מסר בידיה את הטפסים, וכן הבטחה. כך תיארה התובעת את ההבטחה, שלפי טענתה נתן לה המפקח חילף: "מאחר וכבר הגעתי אליו, ווידאתי גם אתו כי אני זכאית לתנאי עידוד הפרישה
--- סוף עמוד 24 ---
ולדרגה 7. גם הוא אמר לי: 'תקבלי את הכל ". לפי טענתה, היא לקחה את הטפסים לביתה, ומילאה אותם.[45]
התובעת הוסיפה והצהירה, כי לאחר שאושרה בקשתה לפרישה, ובמסגרת הבירורים שערכה במחוז, היא סרה למשרדו של המפקח חילף שוב. לטענתה, מר חילף ניהל עמה "שיחת מסדרון"[46], במסגרתה חזר על הבטחתו, בכך שאמר לה: "את תקבלי את הכל".[47]
ב. המפקח חילף אישר בתצהירו, כי התובעת הגיעה למשרדו במחוז, ואמרה שלא קיבלה את הטפסים לגמלה, והוא הפנה אותה לגב' שוורץ. המפקח העיד, כי לא זכור לו שהתובעת פנתה אליו בעניין תנאי הפרישה שלה, ושלל כל אפשרות שהבטיח לה דבר בענייני זכויות פרישה. העד הוסיף, כי בכל פעם שפונים אליו בענייני תנאי שכר, תנאי פרישה, מענקים, קידום בדרגות וכיוצא באלו – הוא מבקש שיפנו לגף כ"א במחוז, מאחר שהם המוסמכים לספק את המענה המקצועי המתאים, ומאחר שמדובר בעניינים שאינם בתחום אחריותו וידיעתו. לבסוף, הוא ציין, כי הוא מעולם לא היה מעורב בתנאי פרישה של מי מעובדי ההוראה בבתי הספר השונים, שהיו תחת פיקוחו או תחת פיקוחם של המפקחים עליהם הוא ממונה.[48]
טענותיו אלו לא נסתרו בחקירה נגדית, ועדותו הייתה מהימנה עלינו. הוא העיד בפנינו, כי אינו זוכר את השיחה הנוספת – "שיחת המסדרון" – אך לא שלל אפשרות שהתקיימה שיחה. העד חזר על גרסתו, כי אינו מבטיח למורים דבר בענייני פרישה, תוך שציין כי אם אמר משהו לתובעת בהקשר זה, הרי לכל היותר אמר לה שהיא תקבל מה שיקבע כ"א.
ג. טענות התובעת בדבר הבטחה/הבטחות שמסר לה המפקח חילף - נדחות על אתר. ראשית, מדובר בטענות סתמיות וכלליות. שנית, וכפי שציינו לעיל, נזכיר כי במסמכים שמילאה/כתבה התובעת (התביעה לגמלה ומכתב הביטול), היא לא ציינה דבר - אף לא חצי דבר - לגבי הבטחה שמסר לה המפקח חילף.
ד. אשר על כן, במישור העובדתי, דוחים אנו את טענות התובעת בדבר תוכן שיחותיה עם המפקח חילף בפגישתם/פגישותיהם, וקובעים כי תוכן
--- סוף עמוד 25 ---
השיחה/שיחות - לא הוכח. מבלי לגרוע מכלליות האמור, דוחים אנו את טענתה לפיה הוא מסר לה הבטחה מכל סוג שהוא.
- בדומה לכך, דוחים אנו את הטענה – הכללית - לפיה התובעת קיבלה הבטחות מ"גורמים אחרים במערכת".
- מכל האמור לעיל יוצא, אפוא,כי התובעת לא הוכיחה כי נמסרה לה הבטחה כלשהי להטבות פרישה. נפקות קביעה זו היא, כי התובעת לא הוכיחה את התנאי המקדמי בדבר קיומה של הבטחה מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק. ממילא, גם לא הוכח, כי נאמרו דברים בכוונה שייתנן להם תוקף משפטי. די בכך כדי לדחות את התביעה לאכיפת הבטחה מנהלית.
למעלה מן הצריך, נוסיף מבלי להאריך, כי טענות התובעת מעוררות קשיים גם בכל הקשור ל"תנאי הסמכות".