מבדיקת המסמך חוזר נש"מ 1/2013 הוא מסתמך על אישור תקציבי מיום 15/4/2013 ונושא תאריך 23/4/2013
כך עולה שגב' דליה שורץ לא יכלה לדעת מה המדיניות לפי חוזר נש"מ 1/2013 בעת שפנתה אליה התובעת בחודש 2/2013. ועל כן תשובתה של גב' שורץ הסתמכה על ידע כללי בלבד ולא לפי נוהל מחייב, שנכתב והופץ מאוחר יותר.
הגב' שורץ לא ידעה ולא יכלה לדעת מהם הכללים ונהלים לגבי פרישת מורים לשנת תשע"ג איך היא יכלה לעדכן ולידע את התובעת בכך. ולטעון אח"כ בכתב ההגנה של הנתבעת כי התובעת ידעה גם ידעה בדיוק מה מגיע לה ושלא תהיה זכאית להטבות פרישה כלשהן.
אם ההטבות לפרישה נקבעות באופן פרטני לגבי כל מורה ומורה ע"י ועדת הפרישה הרי שלגב' שוורץ אין סמכות לקבוע מהם זכויות הפרישה אלה להוות צינור בלבד, ע"מ להעביר את הבירור לועדת הפרישה לקבל הבהרות ואישור על כך.
שוב הדבר מעיד שנפל פגם מנהלתי של הנתבעת, התובעת היתה צריכה להגיש בקשה לפרישה עד 31/1/2013,
אבל אישור תקציבי בנידון ניתן רק ב 15/4/2013, כחודשיים וחצי אח"כ.
מבדיקה של עיניין האישורים התקציבים של חוזרי נש"מ מצאתי שפגם זה הוא חד פעמי לשנה זאת (2013) כי חוזר נש"מ 1/2016 לפורשים ב 31/8/2016 אישור תקציבי מיום 10/1/2016. חוזר נש"מ 1/2017 לפורשים ב 31/8/2017
--- סוף עמוד 45 ---
אישור תקציבי מיום 8/2/2017. (ככל הנראה בעקבות הבחירות לכנסת ה19 שנערכו ב22/1/2013).
בחוזר נש"מ 1/2013:
"בכל מקרה:
אישור הפרישה הסופי ינתן אך ורק ע"י ועדת הפרישה לאחר דיון בבקשת מנהל המחוז והמפקח לכל מורה ומורה. ללא אישור של ועדת הפרישה לא ינתנו כל תנאי פרישה למורים אשר עפ"י זכאותם פורשים במסגרת חוק שירות המדינה (גימלאות(."
"כל מורה המעוניין לבחון את זכאותו לפרישה במסגרת התוכנית רשאי להגיש בקשה למחוז בו הינו מועסק באמצעות המפקח. בקשתו תבחן ע"י כל הגורמים במשרד החינוך ובנש"מ. במידה והמורה לא קיבל אישור פרטני של ועדת הפרישה לענין פרישתו אזי תוכנית הפרישה אינה חלה עליו"
פסקה זאת אף מודגשת באותיות קידוש לבנה בחוזר הנש"מ. לכן יש להתייחס חשיבות יתרה של הקטע המודגש.
כלומר: מורה הרוצה לברר מהם תנאי בקשתו צריך לברר תנאים אילו ולקבל את אישור ועדת הפרישה שהיא היחידה המוסמכת לאשר את תנאי הפרישה. לאחר קבלת אישור מועדת הפרישה צריך להחליט המורה לגבי רצון פרישתו ולהגיש בקשת פרישה.
אם ההטבות לפרישה נקבעות באופן פרטני לגבי כל מורה ומורה ע"י ועדת הפרישה הרי שלגב' שוורץ אין ולא היו כל סמכות לקבוע מהם זכויות הפרישה למורה כזה או אחר, אלה להוות צינור בלבד, ע"מ להעביר את הבירור לועדת הפרישה שהיא המוסמכת הבלעדית לתת תשובות והבהרות להחליט ולאשר את תנאי הפרישה, ופועל יוצא את הפרישה בפועל.