הנני מקבל טענה זאת כפי שהנמקתי ע"פ ההוראות בחוזר נש"מ והזכות לנהל מו"מ טרם כריתת חוזה מחייב.
כמו כן מכיוון שהנתבעת לא חידשה עם התובעת את חוזה העבודה כמתבקש. וסירבה לאפשר לה ללמד שבשנה"ל העוקבת למעשה פיטרה הנתבעת את התובעת בניגוד לדין,
לפי חוק שירות המדינה (גמלאות)נוסח משולב התשל -1970 סעיף 15 (4), מי שזכאי לקצבת פרישה מוקדמת בפנסיה תקציבית צריך לעמוד ב 3 תנאים מצטברים: א) מעל 10 שנות ותק. ב) מעל גיל 40, ולפי עדותו של מר סבן גיל 42. ג) צריכה המדינה לפטר את העובד/ת.
הנתבעת לא ערכה שימוע לתובעת כמתחייב שמטרתה לתת לאדם (לעובד) להשמיע את טענותיו לגבי החלטה משמעותית לעתידו.
הזכות לשימוע מקורה בסעיף 39 לחוק החוזים: חיוב חוזי בתום לב.
ברור שלתום הלב יש לכך גם הצדקה משפטית ומוסרית,
לפי הלכת פרשת גוטרמן:
ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל [פורסם בנבו].
"הלכה פסוקה מימים ימימה כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית ומקום של כבוד שמוכר לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת לסיים עבודתו של עובד. בין בדרך של פיטורים ובן בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע הלשון".
אילו היה נערך לתובעת הליך שימוע מסודר כהלכה,הנתבעת היתה מבינה שהתובעת מתנגדת לפיטורין, ולפרישה המוקדמת (אי חידוש חוזה עבודה) והיתה ממשיכה להעסיקה. אך לא כך התגלגלו פני הדברים.
חובת השימוע יש למעביד,לא רק שהוא מנתק יחסים או משנה את תפקידו, אלא גם שהוא מקצץ בשכרו
והרי שבפרישה לגמלאות, יש בהחלט קיצוץ בשכר העובד, ובמיוחד טרם היגיע העובד לגיל פרישת חובה.
--- סוף עמוד 48 ---
לפי סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז 1957: זכויות וחובות של עובד ומעסיק
"הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעסיק וזכויות המוקנות להם (להלן – הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעסיק וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין; השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית".
סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז 1957 איסור לוותר על זכויות
"זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור".
התובעת תבעה ודרשה את זכויותיה.
כל התנהגותה והתנהלותה של התובעת מעידים ומוכיחים שהינה סירבה לקבל את תנאי הפרישה שהוצעו לה והיה על הנתבעת שלא פיטרה אותה כדין להמשיך להעסיקה כמתחייב.