לאחר שההקלטה הושמעה למנהלת, העדה אישרה שהייתה צד לאותה שיחה, שיקפה לפרוטוקול את דבריה שנאמרו בה, ונחקרה על אודותיהם. לאחר דברים אלו, ויתרה התובעת על הגשת הקלטת והתמליל.
--- סוף עמוד 9 ---
- משאמרנו את הדברים הללו, נפנה כעת לבירור הפלוגתאות שהגדרנו, לא לפני שנקבע את התשתית העובדתית הדרושה לעיון המשפטי בטענות הצדדים.
התשתית העובדתית
- בקשת התובעת לפרישה –
על פי האסמכתאות שהונחו לפנינו, ראשית תהליך פרישת התובעת היה בפנייתה לגב' שוורץ, ביום 05.02.13, בהיותה בת 62 שנים לערך.
בפנייתה הביעה התובעת רצונה לפרוש. כך, בעיקר הדברים, ציינה באותה פנייה: "אני החתומה מטה רג'א נאבסו מורה בב"ס יסודי שבלי ת"ז...ותק:44 שנה גיל החודש ימלאו לי 62 שנים. אני רוצה לצאת לפרישה מסיבות: שחיקה ובעיות אחרות. אני מבקשת לדעת מה מגיע לי: מענק- הסתגלות- ימי מחלות ואחרים. העתק: מפקח בה"ס אמין מוקטרן מנהלת בה"ס נירוז מוקטרן.".[6]
במכתב נושא תאריך 12.02.13, השיבה גב' שוורץ לתובעת, כי על מנת שהנתבעת תוכל להוסיף ולטפל בבקשתה, עליה למלא טופס תביעה לגמלה, וכן למלא ולהגיש מסמכים נוספים. טרם חתימת המכתב, כתבה גב' שוורץ כך: "כמו כן, ברצוני לציין כי אינך זכאית להטבות פרישה כלשהן.".[7]
התובעת לא מצאה לנכון לצרף מי מבין אסמכתאות מהותיות אלו לכתב התביעה, הגם שצירפה אליו מסמכים אחרים. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את תשובת גב' שוורץ מיום 12.02.13. לתצהירה התובעת לא מצאה לנכון לצרף את פנייתה לגב' שוורץ מיום 05.02.13, וזו צורפה לתצהיר גב' שוורץ.
מן התכתובת הנ"ל, על רקע מכלול חומר הראיות, ניתן ללמוד, כי התובעת היא זו שיזמה את תהליך הפרישה, אשר היה מרצונה. זאת, בניגוד לתמונה שהתובעת ציירה בתצהירה, לפיה מנהלת בית הספר, גב' מוקטרן "שידלה" אותה לפרוש. בנוסף, ניתן ללמוד בבירור, כי הובהר לתובעת, כבר בראשיתו של ההליך, כי היא אינה זכאית להטבות פרישה כלשהן.
--- סוף עמוד 10 ---
בדיון המוקדם מיום 18.01.15, התובעת התבקשה להתייחס למכתב גב' שוורץ מיום 12.02.13. תגובתה היתה כי היא זוכרת התכתבויות עם גב' שוורץ, אולם היא לא זוכרת ספציפית את המכתב הזה, והיא לא זוכרת שגב' שוורץ אמרה או כתבה לה, באיזשהו שלב, כי היא "לא זכאית".[8]
התובעת חזרה והתייחסה לאותו מכתב בתצהירה. אלא ששם הוצגה גרסה שונה, כהאי לישנא: "בחודש 2/3013 (צ"ל 2/2013 – ו.ש.) או בסמוך לו קיבלתי את הטפסים לפרישה מרצון, בצירוף מכתבה של דליה שוורץ, נספח א' לכתב ההגנה. אציין כי מכתב זה, אשר אליו צורפו הטפסים, היה בעיני רק מכתב נלווה לטפסים, ולא ייחסתי לו חשיבות רבה, לא זכור לי שבכלל שמתי לב לאמור בסיפא שלו.".[9] בסיכומיה, מלינה התובעת, בין היתר על כך שגב' שוורץ לא פירטה את הקביעה שלפיה התובעת אינה זכאית להטבות פרישה, ולא הדגישה עובדה זו באופן שלא יושמט מעיני התובעת.[10]