עניין נוסף שיש לתת לו ביטוי בהקשר זה, הוא הרווח שהפיקה הנתבעת ממכירת המשקאות המזוייפים. בעניין זה יש לומר, כי הנתבעת רכשה את כוסות המשקה המזוייף במחיר של 5 ₪ ליחידה (ראה בחשבונית שצורפה לתצהירו של מר חדד), ואילו ארגז של 100 יח' נמכרו לחוקר אברמזון במחיר של 550 ₪. מכאן, שהרווח הצפוי של הנתבעת בגין כל כוס משקה עמד על סך של 0.5 ₪, ובסה"כ על 1,750 ₪ ממכירת 3,500 כוסות משקה.
עוולת גניבת עין
- על האופן בו תיבחן העוולה של גניבת עין עמד בית המשפט העליון בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (2001).
בפסק הדין עמד בית המשפט העליון על היסודות המרכיבים את העוולה (ראה סעיף 8 לפסה"ד):
"ייעודה של עוולת גניבת עין – מהו? ייעודה הוא להגן על מוניטין שרכש אדם בעסק – עסק שעניינו נכסים או עסק שעניינו שירותים. ראו: ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co. (להלן – פרשת ריין [1]), בעמ' 846; מ' דויטש "המפיץ הבלעדי והגנת המוניטין" [44]. שני תנאים מצטברים אלה נדרשים להיווצרותה של העוולה: אחד, מוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע, ושניים, חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שירותים שמציע הנתבע לציבור – טובין או שירותים של התובע הם או שקשורים הם אליו. לא הוכח אחד משני יסודות אלה – לא-כל-שכן אם לא הוכחו שני היסודות גם-יחד – לא תקום העוולה של גניבת עין."
בכל הקשור להוכחת קיומו של מוניטין, נקבע כך (ראה סעיף 9 לפסה"ד):
"בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל-המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מתפשרת כי התובע – הנפגע, לטענתו – יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דווקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה – לא תקום עילה של גניבת עין. ובלשונו של המלומד א' ח' זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם [37], בעמ' 118: