"הנתבעות [בעלות-המקרקעין] עוצמות את העיניים לנזק הכבד אותו הם [במקור] עשויות לגרום לתובעת [עובדיה] בכך שהנתבעות מבקשות את התובעת להפר הסכמי שכירות-משנה על כל המשמעות שבכך... הנזק בשל הפרת הסכמי שכירות המשנה אותם חתמה" (פִּסקת-הפתיחה לכתב-התביעה ולבקשה לסעד זמני; פסקה 28 לבקשה לסעד זמני).
בשום שלב לא העידה עובדיה, על עצמה, כי הדברים האלה נכתבו אך מן השפה ולחוץ. ממילא לא מצאתי מקום לפקפק בכנות-טענתה זו. הטענה שָׁבה והוטעמה בעדותו של מר עובדיה לפנֵיה של כבוד השופטת ברקוביץ: "אני לא יכול היום להגיד לשוכרים שלי לצאת מפה. הם יתבעו אותי" (תא"ח 5178-09-09 הנ"ל, פרוטוקול בעמ' 10, ש' 14-13). לבסוף היו הדברים הללו נדבך מרכזי בבקשה, שהונחה לפניה של ערכאת-הערעור, לעיכוב-ביצועו של פסק-הדין של פינוי:
"פינוי המושכר יביא לא רק לפגיעה העסקית האישית שתיגרם ל[עובדיה], אלא שהוא אף יגלגל עליה את תביעות שוכרי המשנה, אשר אין כל ספק כי אלה, לאחר שיסולקו מהמושכר, יגלגלו עליה את כל הנזקים, ההוצאות והפגיעות שייגרמו להם" (פסקה 33 לבקשה לעיכוב-הביצוע).
הקושי – ברור. מדוע זה תיחשב עובדיה מפרת-חוזה כלפי התובעת דנן אם יש בינן סיכום, שעיקרו על פה ולמקצתו יש ביטוי בסעיף 13 להסכם בינן, כי התובעת יודעת על הליכי-הפינוי וכי היא לא תטען להפרת-ההסכם מצד עובדיה עם מימושם? גם לכך התקשה עורך-הדין ששו, בחקירתו הנגדית, לספק הסבר מניח-דעת:
| "ש.
ת.
ש.
ת.
ש.
ת.
ש.
ת. |
לפי הבנתך, למרות הסכמת הצדדים אצלך במשרד כפי שאתה טוען, יש מצב שבגלל הפינוי מר ששון עובדיה ייחשב כמפר חוזה מול פנטהאוז או [מול] מר חיים עזר, כן?
כן. ששון עובדיה התחייב לשנה אחת מינימום. בהסכם השכירות יש לו שנה אחת שהוא מתחייב, בגלל זה הוא התחייב כל הזמן לשנה והוא נתן אופציה בגלל ההתחייבות הזאת שלו. אבל מר ששו, אתה מסבך סתם את התמונה. אתה אמרת שסעיף 13 זה בכפוף ל[המשך השכירות מול] דן. אז איך יכול להיות שאם במהלך השנה זה כפוף לדן, שמר ששון יפר את החוזה? אם החוזה כולו כפוף לדן, לפי הבנתי אין הפרה. נכון? זה פרשנות שאתה רוצה לתת אותה, אבל זה לא הפרשנות הנכונה. ששון התחייב לתת שנה וזה התחייבות שלו. אז מתי הכפיפות לדן נכנסת לתוקף, להבנתך, לפי סעיף 13? אחרי שנה, אחרי שנתיים או אחרי שלוש? |