מכתב נוסף שלח בא-כוחה של התובעת ביום 29.8.2010 ישירות לעובדיה: "עד למועד זה הותרתם את מרשתנו בערפל, וללא שטרחתם לשתף אותה, כפי מחויבויותיכם, בהליכים שהתקיימו ביניכם לבין חברת 'דן', שלפי פסק הדין הינם מבעלי המקרקעין" (נספח 15 לתצהירי-התובעת, בפסקה השלישית). מכתב שלישי מאת בא-כוחה של התובעת לעורך-דינם של הנתבעים, מיום 20.9.2010, שב ועסק בהודעת-הפינוי, ש"נמסרה למרשתנו בהפתעה מוחלטת" (נספח 18 לתצהירי-התובעת, בפִּסקה הראשונה). אחרון הונח לפנַי מכתבו של בא-כוחה של התובעת לעורך-הדין ששו מיום 23.5.2011 (נספח 25 לתצהירי-התביעה). נכתב בו כך: "למרבה הצער התחוור למרשתנו כי במהלך ניהול המו'מ לקראת כריתתו של הסכם השכירות ואף לאחריו, הוסתרו ממרשתנו עובדות מהותיות והמצגים אשר הוצגו למרשתנו בטרם החתימה על הסכם השכירות, ואשר על בסיסם התקשרה מרשתנו עם מרשתך בהסכם השכירות, לא היו אמת (לשון המעטה). כך ובין היתר הוסתרו ממרשתנו כל ההליכים המשפטיים והמחלוקות החריפות שהיו קיימות בין מרשתך לבין חברת דן" (שם, בפסקה השנייה למכתב. הסוגריים הם במקור).
רצף זה של מכתבים מזמן-אמת מתיישב, לדעתי, עם מסקנה שלפיה הודעת-הפינוי תפסה את התובעת בהפתעה, הואיל והיא לא ידעה על דרישה קונקרטית לפינוי וממילא לא על תביעת-הפינוי אשר הוגשה לבית-המשפט, קודם שהחלה תקופת-השכירות וממילא קודם שהתובעת החלה בשיפוץ.
אך אניח, לרגע, כי מסקנה זו איננה נכונה. אניח, לשם-הדיון, כי כל המכתבים הללו אינם אלא גלגול-עיניים, דברי-כחש והיתממות מצד-התובעת, המבקשים לחפות בדיעבד על ידיעתה על אודותיה של דרישת-הפינוי ועל כך שהיא נטלה על עצמה במודע סיכון אשר, להווֹתה, התממש. איֵה תשובתם, ברוח זו, של הנתבעים למכתבים שנשלחו אליהם? איה הזדעקותם אל מולם של דברי-כזב לכאוריים אלה? איה טרונייתם, משנתחוור להם כי התובעת הפרה את אותה "קנוניה" שקשרו, הפכה את עורה והרי היא מתכחשת לְמה שסוכם בינם מראש? דבר וחצי דבר, בְּדל או קצה-של-בדל, מעט או זעירו-של-מעט מן הללו לא בא, בתגובה, מצדם של הנתבעים. כתבי-ההגנה היו הראשונים, לפי החומר שהונח לפנַי, להעלות את תגובתם של הנתבעים לְמה, שנטען כלפיהם כבר במכתבי-פנייה מוקדמים אלה. שום הסבר לדבר הזה לא מצאתי בפיהם של באי-כוחם המלומדים. מאום בטיעוניהם לא ביאר חסר יסודי זה. גבול מצוי, להשקפתי, למידת-היכולת למתוח הבנה סבירה ושֶׂכל ישר להאמין כי הנתבעים נפלו קורבן לתביעה בוגדנית וכוזבת, שכל כולה התכחשות שלאחר-מעשה לנטילתו המשותפת של סיכון אשר התממש.