פניות קודמות לערכאות
- התובעת פנתה לערכאות – לדרגת-הדיון ולערכאה הערעורית – בבקשה לעיין בתיקי-ההליכים שבין בעלות-המקרקעין לבין עובדיה. היא ביקשה לעיין בתיק של תביעת-הפינוי. היא ביקשה לעיין בתיק-הערעור. בבקשותיה, שנתמכו בְּתצהירים (נספח 16 לתצהיריה כאן), שָׁבה התובעת והטעימה את הפתעתה המוחלטת מהליך-הפינוי שננקט. חזקה על עובדיה, שתשובתה לבקשות-העיון ודאי נתבקשה, כי על כך היא הייתה מגיבה בדרך יחידה: הטעמת-ידיעתה הקונקרטית של התובעת על אודותן של דרישת-הפינוי ושל התביעה לפינוי; הטעמתו של שיתוף-הפעולה, שהתקיים כביכול בין הצדדים בהסתרתה של ידיעה זו מפניה של דן; והטעמתו של הכזב הלכאורי שבגרסת-התובעת. שום הודעה ברוח זו לא הציגו לי הנתבעים. כפי שכבר ציינתי, לגרסת-הגנתם לא בא זכר קודם, שנדרשו הנתבעים לגבש מענה לתובענה אשר לפנַי.
עד כאן – מן הראיות שבכתובים. בחינתן המדוקדקת של אלו תמכה בגרעין-עדותו של מר עזר. התקשיתי ליישבן עם טענות-ההגנה. במסקנתי זו אך התחזקתי עם שמיעתם של העדים.
מר עובדיה לא יידע את התובעת
- "התובעת, מנהלה ועובדֵיה", הצהיר נתבע 2, "ידעו על הסכם השכירות בין [עובדיה] לבין דן וכן ידעו על כל ההליכים המתנהלים בין הצדדים. הטענה כאילו הצלחתי בעורמה להסתיר את זהות הבעלים של הנכס ואת ההליכים מול אותם בעלים [היא] הזויה ובלתי מתקבלת על הדעת. זהות הבעלים מופיעה בבירור בחוזה השכירות" (פסקאות 2, 4 ו-5 לתצהיר-עדותו הראשית). תמצית-גרסתו נפרשׂה בתצהירו לאמור:
"הסברתי למנכ'ל פנטהאוז [מר עזר] כי אין ביכולתי לחתום על הסכם ארוך טווח מאחר וחברת דן הבעלים של המתחם לא מוכנה לחדש לי את חוזה השכירות הראשי עקב תוכניות להרוס את המתחם ולבנות במקום בניין חדש וכי יש אי וודאות גדולה לגבי ההמשך הפעלת המתחם על ידי החברה בעתיד. אומנם, הייתה לי הבטחה מחברת דן שלא יפנו אותי מהמתחם עד אשר הטרקטורים יחלו בעבודות והדבר דורש הוצאת היתר הריסה והיתר בנייה על כל המשתמע מכך, אך מניסיוני ארוך השנים לא יכולתי להתחייב בחוזה ארוך טווח על בסיס הבטחה זו בלבד... התובעת ומנכ'ל התובעת האמינו כי המצב המשפטי אינו מחייב פינוי מיידי של המתחם. מנכ'ל התובעת סבר כי יצליח למשוך את ההליכים מול דן" (פסקה 14 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית הוסיף מר עובדיה וסיפר כי הוא נהג לפנות אל דן מעת לעת ובכל פעם קיבל ארכה. בפעם האחרונה הובטחו לו 18 חודשים של שכירות בטרם יידרש לפנות את המקרקעין: "קיבלתי מהם תשובה שהם יתנו לי לעוד 18 חודש. פעם אחרונה קיבלתי [ארכה] ל-18 חודש. אני יכול להראות לך[,] יכול להראות לך את האימייל [בנדון]" (פרוטוקול, בעמ' 178, ש' 22 ובעמ' 180, ש' 18-16). "הראיתי את זה לכל הלקוחות [השוכרים במתחם], שיש להם עוד 18 חודש", הוא הוסיף והעיד (עמ' 178, ש' 27-26). בגרסה זו נמצאו לי קשיים מספר. ראשית נמצאתי תוהה כלום אותה גרסה נהגתה והושמעה אך לאחר, ששתי גרסאות חלופיות נדחו בפסק-דינה הנזכר של כבוד השופטת ברקוביץ. פסק-הדין ההוא לא חסך ממר עובדיה מלים קשות: