"התרשמותי היתה, כי מר עובדיה אינו מודע לגרסה העובדתית שצוינה בתצהירו. בניגוד לגרסה בתצהיר, כי הובטחה לנתבעת תקופה בת שנתיים לאחר שינתן לתובעות היתר בניה, הרי לא זו בלבד שגרסה זו לא חזרה בחקירה הנגדית, אלא באה תחתיה גרסה אחרת ושונה ולפיה לאחר קבלת היתר הבניה, יינתן לנתבעת זמן התארגנות אשר לא הוקצב במועד מסוים. גרסת ההגנה כפי שהועלתה בתצהירו של מר עובדיה – קרסה. זאת ועוד, גרסת הנתבעת אף אינה עומדת במבחן ההיגיון" (שם, בפסקאות 6-5 לפסק-הדין).
פעם, פעמיים ושלוש נשאל מר עובדיה בחקירתו הנגדית לפנַי מתי הוא הודיע לתובעת על דרישת-הפינוי ומתי אמר לה, לחלופין, כי לרשותה 18 חודשים כאמור. מספר שאלות נדרשו, בזו אחר זו, קודם שהודה העד כי הוא עצמו לא יידע את התובעת במאום:
| "ש.
ת.
ש.
ת.
ש.
ת. ש.
ת.
ש. ת. |
מתי פעם ראשונה אמרת לחיים עזר, אם אמרת, שחברת דן רוצים לפנות אותך מהמתחם?
קודם כל בזמן שדיברנו עוד לא היה עניין של פינוי וכל זה. מתי אמרת פעם ראשונה לחיים עזר על דרישת הפינוי של חברת דן? אני צריך להגיד לו? רגע, סליחה, הוא כבר ידע, הוא הלך ואמר לי: 'אל תדאג אני אסדר לך את העניינים, אני אסדר שזה [הפינוי יהיה] בעוד הרבה זמן'. מתי הודיעו לך מחברת דן שקיבלת עוד 18 חודש להשכיר את המתחם? אני יכול להביא לך את האימייל שאתה תראה. לא זוכר. ואת זה, אתה אמרת למר חיים עזר על האימייל הזה שיש לך 18 חודש? לפי דעתי כולם יודעים. כל הדיירים [השוכרים במתחם]. גם חיים עזר ידע שיש לך 18 חודש? 99 אחוז [ש]הבן שלי הלך לכולם ואמר להם" (פרוטוקול, בעמ' 178, ש' 18-16; עמ' 179, ש' 9-4; ומעמ' 180, ש' 32). |
מבלי לחלוק על העיסה או על הנחתום – "מה אנחנו, נוכלים? אני לא נוכל" (פרוטוקול, בעמ' 192, ש' 20-19) – אומַר כי קריאת-תשובותיו של מר עובדיה בחקירה הנגדית עוררה חוסר-נוחות של ממש. עינינו הרואות: לשאלה הקונקרטית "מתי יידעת את התובעת?" בחר מר עובדיה להשיב תשובות מערפלות ומתחמקות, שאינן מתיישבות עם הכתוב בתצהירו. זאת, עד שכמו-חולץ מפיו המענה הקונקרטי ולפיו הוא עצמו לא יִידע איש בענינו של מועד פינוי נקוב. את העמידה בחובת-היידוע הניח העד, וגם זאת שלא בביטחון גמור, לפתחו של בנו, ערן. דא עקא כי דבר וחצי דבר בעדותו של הבֵּן הזה לא השמיע כי הוא-עצמו יידע את התובעת על אודותיה של דרישה קונקרטית לפינוי או על אודותיו של מועד נקוב לסיומה של השכירות הראשית. כל שעלה מעדותו של ערן עובדיה הוא דבריו כי "אני באופן אישי הראתי ליוסי ברנס ולמנכ'ל התובעת את הנכס אבל הזהרתי אותם מראש שאנחנו לא יודעים כמה זמן אנחנו יכולים להישאר בנכס" (הפִּסקה הרביעית לתצהירו).