עדויותיהם של מר עובדיה ושל בנו אך חיזקו את מסקנתי כי לכל היותר יידעו נתבעים 1 ו-2 את התובעת כי פינוי עלול להתרחש אי-שם בעתיד, אך כל עוד הדבר יתאפשר תוכל התובעת להמשיך ולשכור את המקרקעין. בלשונו של מר עובדיה: "אם יהיה לי עוד זמן מדן אני אתן לו [אשכיר לעזר]. [אם] לא יהיה לי [עוד זמן], הוא לא יקבל" (פרוטוקול, בעמ' 206, ש' 1). כל ראָיה לכך כי מעת, שנעשה נהיר כי הזמן תם, טרח מר עובדיה או מי מטעמו ליידע בדבר את התובעת – לא הוצגה.
עורך-הדין ששו לא יידע את התובעת
- חקירותיו הנגדיות של מר עזר לא ערערו במאום את טענתו כי גם עורך-הדין ששו לא העמידוֹ על קיומה של דרישה לפינויָם של המקרקעין. מבלי להידרש, בפרק זה של הדיון, לשאלה אם מחובתו של עורך-הדין ששו היה לעשות כן, הרי שאין הדבר מתיישב עם עמידתו הנחרצת של הלה על כך, שהוא עצמו עדכן את התובעת על אודותם של הליכי-הפינוי. "אף אני בעצמי", הוטעם בתצהיר של עדותו הראשית, "[אפילו] שְׁכלל אין הדבר מתפקידי, התרעתי בדבר" (פסקה 49 לתצהיר). אולם, מחקירתו הנגדית של נתבע זה עלתה תמונה בהירה יותר של הדברים, כמובא במקובץ להלן:
| "ש.
ת.
ש.
ת.
ש.
ת. |
האם אתה נפגשת עם מר חיים עזר וסיפרת לו על הגשת תביעת הפינוי על ידי חברת דן?
בתקופה הזאת [בחודש יולי 2009] לא הוגשה תביעת פינוי על ידי חברת דן. האם הזהרת את מר חיים עזר או סיפרת לו על התביעה של הפינוי שהוגשה על ידי חברת דן? הנושא של הליכי הפינוי... חברת דן לא הגישה תביעת פינוי במועד הזה. האם לאחר הגשת תביעת הפינוי על ידי חברת דן אתה סיפרת לחיים [עזר] על הגשת התביעה? לא. לא שאני זוכר" (פרוטוקול, מעמ' 78, ש' 9). |
ובהמשך:
| "ת.
ש.
ת.
ש. ת. ש.
ת. ש. ת. |
אני לא הודעתי לחיים [עזר].
מתי אתה אמרת לחיים עזר, אם אמרת, [כש]ראית אותו עושה שיפוצים נרחבים במושכר: 'ראה הוזהרת, אל תעשה את השיפוצים הנרחבים האלה'? יש לדעתי רשומה של הדברים האלה. אני לא זוכר משהו ספציפי מתוך הזיכרון כרגע. אם יש תרשומת אז היא נמצאת. אז יש או אין [תרשומת]? אין. מתי אתה אמרת לחיים עזר: 'אל תשפץ, ראה הוזהרת, אתה נכנס פה להשקעות כבדות, יש הליך פינוי'? מתי? אני לא אמרתי את זה, ששון עובדיה אמר את זה [לעזר]. אתה לא אמרת לו [לעזר] את זה? לא" (פרוטוקול, מעמ' 84, ש' 17). |