"אני לא אמרתי את זה, ששון עובדיה אמר את זה" היו דבריו של העד. מה אעשה ומעדותו של מר עובדיה, שממנה הבאתי זה עתה, עלתה תמונה שונה לחלוטין? בשלב זה נתפתחה עוד גרסתו העובדתית של נתבע 3: "עם חיים עזר אני לא דיברתי אבל אני הייתי במָּקום, יש שמה עוד אנשים, אני לא יודע עם מי אני דיברתי בדיוק, אני הייתי שמה עם עוד אנשים, לא צריך לדבר אתו [עם עזר] אישית. אני הייתי שם במקום. התרעתי בדבר. אני הייתי באתר השיפוצים, אני לא יודע [באוזנֵי מי התרעתי], האחראים שהיו במקום שם. עובדים שלו [של עזר], יועצים שלו, מי שנמצא שמה" (פרוטוקול, מעמ' 85, ש' 22). למקרא-הדברים האלה קמה ועולה תהייה: מה לעורך-דין, שכל הפגישות הנדונות התקיימו במשרדו וממילא הוא סיים, כנטען, את מלאכתו בעריכתו של ההסכם לשכירות-משנה, ולביקור במושכר? את זאת ביקש בית-המשפט לברר עם העד:
| "בית-המשפט:
ת.
בית-המשפט: ת.
בית-המשפט:
ת. בית-המשפט:
ת. |
אז מה מביא את אדוני למקום האירוע?
במתחם ישב ששון עובדיה, אז לא הגעתי למתחם לצורך הנושא הזה, הסכם השכירות הזה, [אלא] הגעתי למתחם כי הגעתי למתחם לפגישה עם ששון עובדיה ובמהלך אותה פגישה אני רואה את הדבר הזה [עבודות-השיפוץ] ואז אני אומר: 'מה הם משקיעים יותר מדי'. למי אדוני אומר [זאת]? למי אני אומר את זה? לאנשים שעובדים שם במקום, הרי יש שמה את הבן של ששון עובדיה, שזה ערן עובדיה שנמצא במקום. אני לא יודע מי האנשים שהיו אחראים שמה. אבל אדוני צריך [לשיטתו] להיות אחראי ללקוח שלו, לא לתובעת. [אמרתי] ללקוח שלי ולנציגים של התובעת. למרות שאדוני אומר [ש]הם ידעו את זה כבר, כי זה היה ברור מהפגישה לפני כן במשרד. נכון. במתחם, זה מורכב ממספר עסקים, כולם ידעו על ההתנהלות של דן ומה שקורה שם, ששון עובדיה לא הסתיר את הדברים. הוא פטפטן לא קטן" (פרוטוקול, בעמ' 88, ש' 26-4). |
אפילו אניח כי נמצא הסבר סביר להגעתו של בא-הכוח אל המושכר – לשם ענינים שבינו לבין עובדיה, הרי שממכלול-הדברים מתברר כי את המידע בדבר-העמדתה של דרישה קונקרטית לפינוי לא מסר עורך-הדין ששו, בעצמו, לאיש מאנשיה של התובעת. כך לאורכו של המשא והמתן, שכמצוין נערך בחלקו במשרדו, וכך הוא בעת החתימה על הסכם-השכירות. אפילו הגשתה של תביעת-הפינוי, ונהיר כי הייתה בעיניו אירוע מכונן במערכת-היחסים שבין הצדדים (פרוטוקול, בעמ' 84, ש' 18), לא הניעה את עורך-הדין ששו לפנות אל מר עזר או אל הגב' קולבסקי, שעִמם הוא עמד בקשר שוטף לכל אורכו של המשא והמתן. תחת זאת מצופה מבית-המשפט, לשיטתו, לקבל את גרסתו כי, אגב ענינים אחרים, הגיע עורך-הדין אל המושכר ואת המידע שבידיו הוא מסר ל"נציגים" עלומים של התובעת או לעובדים כלשהם מטעמה, שעל זהותם הוא לא ידע לומר דבר. מדוע, נמצאת שואל, היה צורך ביידוע זה? הרי לפי גרסתו של העד יידע מר עובדיה בנדון את מר עזר עוד קודם לכן. ממילא ידעו כל המצויים באזור-ההשכרה על הליכי-הפינוי שנקטה דן. גם לכך לא נמצאה בפי-העד תשובה נהירה. כמו מאליו קמה ומציגה עצמה תהייה נוספת: אם הכל ידעו על הליכים קונקרטיים לפינוי, מה מקום מצא עורך-הדין ששו להתריע אך מפנֵיה של הגזמה בשיפוצים – "משקיעים יותר מדי"? מדוע הוא, אפילו לפי דבריו, לא מצא מקום להתריע על עצם-קיומם של שיפוצים שעוד מעט קט ירדו לטמיון, מוגזמים או שאינם מוגזמים.