עוד מעדויותיהם של עדי-התביעה
- ערב-קשירתו של ההסכם לשכירות-משנה הסתייע מר עזר בעורך-דין. אולם כל ראיה אין לכך, שהלה העמידוֹ על סכנה קונקרטית לפינוי ומרחפת מעל למושכר. "לא דוּבּר על זה בכלל", העיד מר עזר נחרצות. "הדבר היחידי שהוא [עורך-הדין] אמר לי [הוא] שהחוזה אמר '3 שנים' [ושאל:] 'אתה מודע לזה?'. לא 'דן' ולא בטיח. זה מה שהוא אמר לי: 'שלוש שנים'" (פרוטוקול, בעמ' 55, ש' 28; עמ' 56, ש' 29; עמ' 57, ש' 6-5). נכונה הטענה, שהתובעת לא קראה את עורך-הדין ההוא לעדות. מה בכך? גם הנתבעים, שעליהם הנטל להוכחת-טענתם זו, לא ביקשוהו לאולם-הדיונים.
"אני לא ידעתי שזה שייך לדן", הוסיף מר עזר והעיד, "אני לא נכנסתי לפרטים, אנחנו חתמנו עם [עובדיה] זיכרון דברים ולא נאמר לי שום דבר על דן. אני לא ידעתי 'דן', אני ידעתי 'שותף'. בחוזה הטיוטה הראשונה שאני קיבלתי[,] שהעברתי לעו'ד ששו[,] לא מופיע 'דן'" (פרוטוקול, בעמ' 53, ש' 22-20; בעמ' 54, ש' 5). את האמור בסעיף 13, שכבר פורט לעיל, הסביר בעלֵיה של התובעת בכך, שלא קרא את הסעיף הזה אשר הופיע רק בנוסחו הסופי של החוזה ולכן לא היה מודע לקיומו: "פשוט אני לא קראתי אותו. אני לא התייחסתי לסעיף 13, אני לא ידעתי מה זה" (שם, בש' 13-11 ובש' 30). בעדותה של גב' קולבסקי עלו דברים דומים:
"לא היה כזה דבר. אני לא ידעתי על הקיימוּת של דן בכלל מכיוון שבטיוטא הראשונית שאני קיבלתי לא היה מצוין 'דן'. אני לא הכרתי את המילה הזאת. אם היו אומרים לי משהו שהוא שונה, שבעלת הנכס היא לא [לקוחה] של מר ששו[,] זה היה מציף לי משהו והייתי מעירה את זה למר עזר. המילה 'דן' לא עלתה, בטיוטא הראשונית שאני קיבלתי וקראתי. [בחוזה הסופי] קראנו [רק] את התיקונים[.] אם היה משהו שהיה[,] היה תיקונים שאותם קראנו" (פרוטוקול, בעמ' 134, ש' 28-12; עמ' 135, ש' 6).
"אף אחד לא אמר לי", העיד גם מר ברנס. "הבנו שששון עובדיה הוא אחד הבעלים של הנכס ויש לו שותפים בנכס. חשבנו שהוא הבעלים. בדיעבד אחרי כל הסיפור הזה [אנחנו יודעים ש]לא. הבנו שששון הוא לא הבעלים של הנכס בו ברגע שקיבלנו את מכתב הפינוי הראשון לחנות. מהיום השחור שקיבלנו את הטופס הזה [הודעת-הפינוי]" (הפִּסקה הששית לתצהיר-עדותו הראשית; פרוטוקול, עמ' 109, ש' 29 ועמ' 122, ש' 18-4).
אפילו קבעתי כי על התובעת ועל אנשיה היה לדעת על זיקתה של דן למקרקעין, מתוך התנהלות סבירה בשלב הטרום-חוזי ומתוך קריאה, מתחייבת, של הסכם-השכירות קודם שנקשרו בו; ואפילו קבעתי כי התובעת ידעה בפועל שהשותף האמור הוא דן, דבר בְּמה שהונח לפנַי איננו מוכיח כי היא ידעה על דרישה קונקרטית לפינויָם של המקרקעין.