- לגופה של אחריות. בדיון הנוסף בפרשת פנידר נ' קסטרו (ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983)) פרשׂ בית-המשפט העליון את יריעתה של החובה לנהוג תום-לב ואת חובת-הגילוי במשא-ומתן לקשירתו של חוזה גם על מי, שלא היה צד לחוזה שנקשר. שם חויב בעליה של חברה ומנהלהּ, אישית, לפצות את מי, שהוטעה בהתקשרותו החוזית עם החברה. הטעם לכך נמצא בעובדה כי אותו בעלים ומנהל לקח, באופן אישי, חלק במשא ומתן ובו לא גולה לצד שכנגד מלואו של המידע הרלוונטי. כתב כבוד הנשיא שמגר:
"[ה]חובה לנהוג 'בדרך מקובלת ובתום לב', המוחלת במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה[,] לאור ההקשר הניסוחי ומהות הוראותיו של סעיף [12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973], חלה על כל אדם הנוטל חלק במשא ומתן האמור. אין באמור בו כדי לתחום תחומים צרים ולהגביל את החובה רק לאדם, הנוטל חלק במשא ומתן ואשר גם הופך לאחר מכן צד לחוזה שנכרת. משמע, לפי פשוטם של הדברים חלה החובה על כל מי שנוטל חלק במשא ומתן, בין אם הוא מנהל את המשא ומתן כדי לכרות את החוזה בשמו שלו ובין אם לאו, היינו גם כאשר הוא איננו אלא שלוחם של אחרים. ההשתתפות במשא ומתן ולא מעמדו של פלוני כצד עתידי לחוזה היא איפוא אמת המידה, על-פיה נבחנת תחולתו של סעיף [12(א)] לאור נוסחו. מכאן כי 'אדם' בסעיף משנה (א) משמעו – כל אדם המנהל משא ומתן כאמור שם" (שם, בעמ' 682).
"תחולתה של הסנקציה, שביטויה באפשרות להטיל חיוב בפיצויים", הוסיף הנשיא וקבע לגבי הוראתו של סעיף 12(ב) לחוק, "צריכה להקביל להוראה המגדירה את תחולת החובה, שהפרתה מזכה את הנפגע בפיצויים" (שם, בעמ' 683). על כוונתו של חוק-החוזים להחיל את החובה הזו גם על מי, שאיננו צד לחוזה, למד בית-המשפט באותה פרשה מן האבחנה בין המצע הרעיוני, שבו נטועה הוראתו של סעיף 12 האמור, לבין זה אשר ביסודה של חובת-תום-הלב ומטיל סעיף 39 לחוק על מי שחב ב"קיומו" של חוזה. "'צד' לאור סעיף משנה [12](ב)", מצה הנשיא שמגר, "הוא איפוא צד למשא ומתן או צד לכריתת החוזה. ייתכן מצב, בו תהיה חפיפה בין עילה לפי סעיף 12 לאחת העילות החוזיות האחרות, ובידי הצד הנפגע הבחירה אל איזו מהן לפנות על-מנת לקבל את סעדו" (שם, בעמ' 685-684. ההדגשה הוּספה). בדבריו הוסיף הנשיא והתייחס לַמָּקור התורתי העצמאי, מחוץ לגדריו של החוזה, לחיוב לפי סעיף 12 לחוק: "[אין צורך] להביע דעה בשאלה אם מתגבש והולך תחום משפטי חדש ונפרד, שעניינו השלב הטרום-חוזי, אשר סעיף 12 הנ'ל הוא בינתיים עיקרו ותמציתו. מהותו של העניין – כמוצג בסעיף 12 – אינה מתמצית ביחסים חוזיים ואינה כרוכה בהם, ויכול שתיווצר מכוח הוראותיו של סעיף 12 אחריות, שאינה יכולה להיות מיוחסת בצורה כלשהי לחוזה" (שם, בעמ' 687-686). זהו מה שכינה כבוד הנשיא (בדימוס) אהרן ברק, בפרשה אחרת, "בסיס שאינו חוזי טהור ואינו נזיקי טהור, אלא בסיס שהוא sui generis – חובת תום הלב" (ע"א 2792/03 יצהרי הנ"ל, בפסקה הראשונה לפסק-דינו). מאליו נהיר כי, ככזה, הוא חולש גם על מי, שאיננו צד לחוזה.